(מאז שכתבתי את הפוסט הזה זרמו הרבה מים ותובנות בידע שצברתי והוא מובע בפוסט האחרון המוקדש להו'אופונופונו, שם אני מסבירה מדוע אני מקיימת את התהליך הארוך באמצעות ספר הקורס המעולה ולא בעזרת מה שלמדתי מד"ר הו לן וג'ו ויטלי.) כלומר, כל הפרקטיקה שמתוארת כאן כבר לא רלוונטית בכלל (לשמחתי). היום אני עובדת לפי ספר הקורס: הכתרתה של התודעה.
יש לי 100% אחריות על מה שקורה סביבי.
מאז שכתבתי את הפוסט הראשון על ההו'אופונופונו העמקתי עוד קצת בדרך הזו. אני מרגישה שהיא מקלה עלי ביום יום, מרככת את המחשבות והרגשות שלי ונותנת לי עוגן. לכן אני כותבת עליה שוב.
מורנה אומרת שאנחנו מורכבים משלושה חלקים, האב- על מודע, האם- המודע והילד- התת מודע. התת מודע חובק את כל הזיכרונות שלנו מאז ומתמיד והניקיון של הזיכרונות האלו, באמצעות התפילה, מאפשר קשר נקי יותר עם המודע והעל מודע כשהמטרה היא להגיע למצב "אפס". אני מבינה יותר ויותר שהזיכרונות שלי מאז שנוצרתי ועד היום, מכתיבים את התחושות, הרגשות וההתנהגות שלי ושיש לי דרך לתקן ולנקות אותם כדי שאני והסובבים לי, נחיה כאן בתחושה טובה ושלמה. אני גם שמחה שהדרך הזו לא מקושרת או שייכת לדת, זה מאוד משחרר. בכל העולם ובכל הדתות, אנשים מאמינים מנקים זיכרונות באמצעות ההו'אופונופונו. מורנה לימדה את הדרך הזו בכל העולם ואגב, גם באו"ם כמה פעמים.
אני מצטער/ת I’m sorry
אני אוהב/ת אותך I love you
בבקשה סלח/י לי Please forgive me
תודה Thank you
לאחר שכתבתי את הפוסט הקודם, קניתי את הקלטות השמע מ- 15 ה-DVD של מורנה. (לינק בפוסט הקודם).
אני כל כך נהנית מהקול שלה. הקבצים האלו מרכזים הקלטה של כמה ימים מכנס שנערך בהוואי והוקדש למסורות והיסטוריה של הוואי. מורנה מדברת כמה שעות מתוך סך ההקלטות. בסה"כ התהליך מוצג בצורה קצת מבולבלת אבל כן הצלחתי לארגן אותו בצורה מסודרת בסופו של דבר. היה לי חשוב לשמוע ישירות ממורנה על התהליך ואיך היא מנחה אותו. לאחר סיכומים של הסברים שמורנה לימדה, נעזרתי בחוברת שמאגדת את השלבים (לינק בפוסט הקודם).
מאז שסיימתי לשמוע, לסכם ולהבין את ההקלטות, אני מתיישבת כמה פעמים בשבוע לעשות את התהליך המלא על מי או מה שאני מרגישה שזה הזמן לעשות איתו או איתה את התהליך. דבר נוסף שאני שומעת בלופ בלילה וגם לפעמים במשך היום הוא קובץ השמע של מורנה. תפילה שמוקלטת בלופ של יותר משש שעות. ושוב, הקול שלה מרגיע אותי כמו שמיכה רכה ונעימה (לינק בתמונה למטה). כלומר סה"כ נוצרה חוויה עוטפת של הו'אופונופונו בחיי וזו הרגשה מלאה וטובה.
ברור לי שהאחריות על כל מה שאני רואה, שומעת וחווה סביב, היא 100% אחריות שלי. לכן אני גם נוהגת פשוט ללכת כל הזמן ולמלמל לעצמי את 4 המשפטים הקצרים. זה מרגיע אותי. אני מרגישה שהו'אופונופונו זו דרך שמשתלבת ביום יום שלי באופן מושלם. אני חווה ניסים קטנים שמשמחים אותי מאוד. כמה דוגמאות מהשבוע האחרון:
- ביקרתי עם הבן שלי אצל אורטוטיסט כדי לסדר בפעם החמישית את המדרסים שמכאיבים לו. שמעתי את שניהם בדו שיח מתסכל. הבן שלי אומר שכואב לו ולא מצליח להסביר בדיוק איפה וכמה ומתי כואב לו, והאורטוטיסט שובר את הראש בניסיון לימצא פתרון. התכנסתי רגע בתוך עצמי ואמרתי את המשפטים עם כוונה (כמובן). אחרי כמה דקות פתאום האורטוטיסט שאל שאלה שעזרה לבן שלי לדייק את הנקודה הספציפית שכאבה לו ובעקבות התשובה שינה ברגע את המדרס. לא כואב לבן שלי יותר.
- דוגמא שנייה גם היא קשורה לבן שלי (שמתגייס עוד כמה ימים וגם קיבל לא מזמן רשיון נהיגה, שני דברים שמלח שגורמים לי למתח). הבן שלי נכנס לאוטו ואני מתיישבת מאחור. אני אומרת לו מה הקוד וטועה. מתיישבת בעצמי במושב הנהג ועדיין טועה. הרכב ננעל וזהו. אין לי מושג מה הטעות. ברור לי שהספרות נכונות אבל לא הסדר. אני עוד זוכרת את הקוד של הרכב שמכרתי לפני כשנה, אבל עם הרכב הזה, בלאק אווט. אני מרגישה לחץ (כי אנחנו מאחרים) ויוצאת רגע לשבת עם עצמי בפארק הקטן שקרוב לחניה. ממלמלת את 4 המשפטים כמו מנטרה מצילת חיים כי אני מרגישה שאני קצת משתגעת לא רק מהעניין של הקוד אלא מהפחד מהגיוס והרשיון החדש. פתאום אני מבינה שאני יכולה להתקשר למי שקניתי ממנה את הרכב, יש סיכוי שהיא תזכור את הקוד. ובאמת הקוד היה רשום אצלה.
- דוגמא שלישית קשורה לקורס צילום שסיימתי לצלם 85% ממנו ביולי שעבר (לפני תשעה חודשים) ומאז לא נגעתי בו. מאוד מתסכל. החלק שתקע את ההתקדמות היה צילומים שלי (לקדימון, למבוא ולסיכום) וגם צילומים של תרגילים בלייב עם חיבור למצלמה שלא עבד חלק כמו שחשבתי שיעבוד. כל זה תקע את החשיבה שלי ולא אפשר לי להמשיך. לאחר פחות משבועיים של אימון אישי עם קרן חדד טאוב (אני נוהגת לפנות אליה בכל מכשול), ואחרי שכבר הבנתי בדיוק מה אני צריכה לעשות ולא היו לי עוד תירוצים או משימות אחרות עדיין הרגשתי תקועה ולא הצלחתי לעבור את הגשר הזה. שלשום לפני השינה אמרתי במשך כמה דקות רצוף את ארבעת המשפטים עם התכוונות לצילומים. תוך כדי זה נזכרתי במדיטציות הנהדרות של יוסי קדמי- מאסטר NLP שלא שמעתי איזה שנתיים, פתחתי את האתר שלו ומצאתי מדיטציה על דחיינות. שמעתי אותה ונרדמתי. אתמול צילמתי 90% מהתרגילים ומהצילומים שלי! איזו הרגשה מעולה.
אני מאוד ממליצה למי שזה נראה מתאים, לאמץ את ה הו'אופונופונו ביום יום.
בישראל יש אתר שמציע מידי פעם קורסים בעברית https://hooponopono-israel.com/.
אם אני לא טועה האתר בעברית קשור ישירות לאתר הזה באנגלית https://www.self-i-dentity-through-hooponopono.com/.
יש משהו בדרך הזו שמרגיש לי חשוב ואפילו חיוני, להיצמד למקור. ללמוד ממי שהכירו את מורנה ואת ד"ר הו לן (שלמד ישירות ממנה). כבר יצא לי להוריד מדריך שהיה נראה לי תלוש לגמרי מרוח התפילה וזה אכזב אותי. לכן אני מקפידה ללמוד ממקור ראשון כביכול- כלומר הקלטות של ד"ר הו לן, של מורנה ואחרים שלמדו מהם.
ספר חדש שרכשתי ועדיין לא קראתי הוא ספר הדרכה של שלבים 1-2-3 יחד. The Coronation of Consciousness, A Divine helping hand through the, Ho'oponopono of Morrnah Simeona
זה ספר באנגלית אבל כתבו לי שיש גם את שלבים 1-2 בעברית! אפשר לכתוב להם ולבקש את הספר בעברית. הספר נכתב על ידי מייקל מיקלי Michael Micklei שהכיר מקרוב את מורנה, למד והדריך יחד איתה.
מחכה לכתוב בעקבותיו פוסט נוסף בנושא.