האם זאת האמת?הפודקאסט
תמצאו כאן סשנים מלאים שהוקלטו לייב בקליניקה, וגם הקלטות קצרות שבהן אני פוגשת מחשבות מאתגרות מחיי.
תזכרו, אמונה היא בסך הכול מחשבה שנצמדנו אליה, יש כאלה שמרחיבות ומחזקות, ויש אחרות.
חקירה כנה של “האמת”, בראש ובלב פתוחים, יכולה לשנות דינמיקות במערכות יחסים, לשחרר או ליצור הרגלים, לקבל החלטות ולעמוד מאחוריהן, ובעיקר ליצור עבורנו חיים בהם נוכל לעשות מה שטוב לנו.
יחד, בעזרת ארבע השאלות של שיטת העבודה של ביירון קייטי, נשאל: “האם זאת האמת?”
הקשבה נעימה, לשפיותינו.
רוצה להשתתף בפודקאסט?
אני שמחה להזמין כל מי שמעוניין/ת לקבל שני מפגשים בזום בתמורה לשיתוף הקלטת השמע (לא וידאו) בפודקאסט "האם זאת האמת".
מה תקבלו? מפגש (או שניים) משנה תודעה ומחשבה בשיטת העבודה של ביירון קייטי. במפגש נחקור מחשבה שגרמה לנו ללחץ/כאב/סבל/כעס... בסיטואציה מסוימת. אפשר להשתתף בשם בדוי.
משך כל מפגש, שעה עד שעה וחצי. התקשרו או כתבו לי לwhatsapp 050-7671967
הפער בין המצב הקיים בעסק לבין התיכנונים גורם לי להתכווצות. רעיונות יש, גם תאריכים לסדנאות יש אבל אני לא מצליחה לפרוץ וזה מכבה אותי. מטבע הדברים ההתעסקות בפרסום, יצירת סדנאות וכד' יוצרים אצלי ציפייה שיהיו נרשמים, וזה לא קורה. לפחות לא כמו שהייתי רוצה. ואז מגיעה תחושת הכישלון. אוף.
ב3.9.25 מפגש אקספלור נוסף, בנושא כסף, ללא עלות. קישור לקבוצת הוואטסאפ
המחשבות שעברו לי בראש כשהתחלתי להבין שיש סיכוי שאחרי הכל הפאזל לא מתחבר והדירה לא מתאימה היו: "אני כשלון, נכשלתי, איזו פאדיחה, ממש מביך, אני כל כך קטנה, האם אני מוותרת כי אני חלשה?".
במהלך השבוע הזה ציפיתי שהמחשבות החיוביות שלי יזיזו את הפאזל בדיוק בצורה המדוייקת שראיתי בעיניי רוחי. שכל החלקים יתחברו למעבר טוב וחלק. זה כבר קרה בעבר.
ניתוק רגשי כמנגנון הגנה, יכול לבוא ליידי ביטוי כלפי עצמי, כלפי אנשים אחרים וגם, בואו לא נשכח- כלפי מצב מסוים. אני יודעת שאני מתנתקת כמנגנון הגנה מול אנשים שמפריעים לי בחיים, כאלה שאני לא רוצה להתמודד איתם ולהתעמת מולם. מול האנשים הקרובים אלי הכי ברורה ההתחמקות שלי ואני עובדת על זה. לפני שבוע, אני אומרת לבת ה 18 שלי שיש כמה חוקים בבית שהיא צריכה לקבל ואם לו, שתבחר איפה לגור. בתגובה היא יוצאת לאבא שלה ומאז אנחנו לא מדברות. הפעם אני מחזקת את ההעמקה בחקירה של בירון קייטי, בעזרת תטא הילינג.
רקע, צוף הכלבלב שלי בן 9, אומץ בגיל 8 חודשים בערך. אחרי שנה התגרשתי ומאז לא מסכים להישאר לבד בבית. כלומר, הוא נובח כל הזמן ליד הדלת בהיסטריה. החיים שלי נראו כמו אמא לתינוק יונק - כל הזמן חיפשתי חברים ושכנים (שהפכו לחברים) שיוכלו להיות איתו כשאני לא בבית. באוגוסט לפני כמעט 3 שנים, הצטרף אלינו איציק, כלב מבוגר שנשאר לבד בלי בעיה. ביוני לפני בדיוק שנה, צופי החליט שהוא נשאר עם איציק בבית! מאז נשאר 10 חודשים עם איציק והרגשתי שקיבלתי את החופש במתנה. אמהמה, לפני חודשיים צוף ישן לילה אצל חבר והייתה שם אזעקה ויומיים אח"כ הוא היה לבד בבית עם איציק באזעקה. מאז שוב הוא לא מוכן להישאר לבד. עכשיו אנחנו עם הומיאופתיה והרבה ניסיונות להרגל הדרגתי, נשאר כבר שעה לבד עם איציק.
אם הבנתם את הפלונטר עד כה, תצטרפו אלי...
איך אני שונאת ששופטים אותי אני ישר נכנסת למגננה וכנראה גם לעצבים.
בואו תשמעו מה קרה לי ביום רביעי האחרון, אני בקורס בזום עם מנחה שאני מאוד מעריכה, מורה רוחנית של הרבה אנשים (למרות שאני חושבת שהיא פחות תאהב את התואר הזה). אני מתארת מצב שאין מספיק נרשמים למפגשי תרגול ואנחנו מנסות להבין למה. במהלך השיחה היא אומרת שאני נראית כועסת ומכווצת. אני אומרת כמה אני לחוצה בזמן האחרון, שאין לי פנאי לפעמים אפילו להתקלח. המנחה אומרת שאי אפשר להביא אנשים להגיע למפגשים כשאני בתדר כזה? אנחנו מדברות גם על שיווק בפייסבוק ואני אומרת שבדף הפרטי שלי חשוב לי להעלות חומרים שקשורים לחטופים ולסיום המלחמה. המנחה אומרת שזה לא קשור להיות מטפלת ולהביע את הדעה הפוליטית שלי.
אני חושבת שחוויות ההחמצה בחיי, גדולות וקטנות, די תורמות להגדרת העצמי שלי, לחוסר הביטחון שלי. כאן אני חוקרת סיטואציה אחת מלפני 13 שנים שרובצת עלי ומגדירה חלק מהזהות שלי כמי שהדימוי העצמי שלה נמוך ואין לה ביטחון עצמי. מזכירה שאנחנו נפגשות בזום פעם בשבוע למפגש עבודה ללא עלות. פרטים באתר תחת "מפגשי EXPLORE"
בשנת 2012 גרנו כמשפחה לתקופה קצרה (מידי) בקנדה. החלטתי להגיש צילומים לתערוכה גדולה שמרכזת את העשייה של האמנים בוונקובר איילנד ובאיים השכנים. השקעתי בטקסט המלווה, בהדפסות ובמסגור ברמה גבוהה. הגשתי צילומים מתוך פרויקט שקראתי לו Metropolitan Jerusalem. זה היה משהו כמו שנה אחרי שסיימתי פעם ראשונה את הספר "דרך האמן" של ג'וליה קמרון והיה לי חזון ברור בעיני רוחי וברגש לגבי התערוכה הזו. הייתה לי הרגשה טובה שאזכה, ראיתי את עצמי לובשת שמלה ממש יפה, אדומה, מאופרת ומסורקת, עולה לבמה בחיוך גדול ואומרת כמה מילים. אחרי כמה שבועות קיבלתי שיחת טלפון, מ- Sooke Fine Art Show היה לי ברור שיהיו כאן חדשות טובות. וכן, זכיתי, לראשונה בחיי במקום הראשון. הייתי באוטו ורקדתי בכיסא. אני זוכרת שאמרתי לעצמי I KNEW IT! כמה פעמים. ואז הגיעה ההחמצה. בואי לחקור איתי, בשיטת העבודה של ביירון קייטי
במפגש השני אנחנו חוקרות שתי מחשבות ומגלות מתחת לרגשות הראשוניים שצפים ומציפים, הרבה קונפליקטים שמעלים חמלה, שותפות ורוך. הקשר שלנו עם בעלי החיים שאיתנו כל כך עדין ושזור בציפיות האישיות שלנו ובציפיות של החברה מ"איך היא צריכה להתנהג" למשל. כשהסיטואציות נפרמות אפשר להתחיל שהנשימה מסתדרת. הצטרפו אלינו לעבוד של ביירון קייטי. המפגש הבא יהיה האחרון לעונה זו, לסיטואציה זו.
הפעם אני רוצה לחקור סיטואציה מאוד מתסכלת מול הילדים שלי. העבודה של ביירון קייטי עוזרת לי במצבים כאלה, ושוב אני מגלה שיש דברים שאני חוקרת רק אחרי שנים. טוב, אז (שוב) הגיע הזמן. לפני כשבע שנים עברתי ניתוח להסרת משקפיים, הילדים ישנו אצל אבא שלהם (גרושה אז כשנה) ולא באו לעזור לי ולהוציא את הכלב.
אני ממלאת דף שיפוט שלם ומתוכו בוחרת להביא כאן את סעיפים 1, 5 ו-6.
בתאריך 22.4.2025 נתחיל סדרת מפגשי זום בימי שלישי, בוקר וערב לסירוגין. במפגשים של העבודה של ביירון קייטי נחקור יחד סיטואציה בנושא מסוים. מה צריך להביא? סיטואציה שלא הטיבה איתנו ויש לה קשר לנושא השבוע.
השבוע: נשבר לי הז'.!
כל אחת מגיעה עם סיטואציה שדי, פשוט די. זה לא צריך להיות דבר גדול, ההפך, מה"כביכול" הקטנים נבין הרבה. כדאי להגיע עם סיטואציה מול מישהו/י אחר/ת. המפגשים לא מוקלטים כדי שכל אחת תוכל לדבר על מה שבא לה בלי פילטרים.
אז הינה חקירה אחת שלי, במפגש אשתף בסיטואציה אחרת.
אנחנו במפגש השני באותה סיטואציה וכבר נראה לטליה שמה שהיא אמרה בכתיבת דף השיפוט לא הכי רלוונטי, זה מצביע על שינוי במחשבה, גם אם הוא עדין, זה עדיין שינוי. הפעם טליה ואני חקרנו את המחשבה: אני רוצה שלא יהיה לי כל כך חשוב לשמור את השוקולד. הגענו למחשבות שקשורות לאחיזה מול שחרור, ותהינו לגבי המקום של טליה בעולם ובבית מול אוכל. זהו המפגש האחרון שלנו עם טליה. בעונה הבאה נפגוש נושא חדש. הצטרפו אלינו לעוד חקירה בעבודה של ביירון קייטי.
היום נתחיל את דף השיפוט האחרון שלנו יחד עם טליה. הפעם נחזור לגיל 5. טליה יוצאת ביום שישי מהגן כשביד שלה שמורה קובית שוקולד נמסה לאחיה. המחשבה הראשונה שחקרנו היא: "אין לי רוווח ממה שאני עושה". נכון, זה מאוד מדובר בשנים האחרונות שבכל בחירה שלנו, מודעת או לא- יש רווח. יש גם שטוענים ש כל דבר שקורה לנו הוא בחירה מודעת או לא מודעת- עם החלק הזה קשה לי, זה נושא לפעם אחרת. בינתיים, האם נוכל למצא רווח בסיטואציה הזו? הצטרפו אלינו לעוד סשן של העבודה של ביירון קייטי, לייב מהקלינקיה.בפרק הזה רונית שמשון חוקרת סיטואציה עכשווית שארעה עם אימה ואחותה ויחד אנחנו חוזרות לעבר, לברר איפה ההרגשה הייתה דומה. "אחותי מנצלת את היחס המועדף לרעתי".
העבודה של ביירון קייטי לא נקראת סתם "העבודה". טליה ואני סיימנו לחקור את דף השיפוט עם אלף שאלות ואלף סיטואציות שקשורות לאוכל ולמשקל. תמיד המחשבות והתמונות מהעבר ומהעתיד רובצות עלינו בלי שליטה ועד שניתן להן מקום ונדוש בהן כדי לאפשר להן להתאוורר, הן יחזרו להציק באותה העוצמה. אז אנחנו כבר ממשיכות למפגש הבא.
פעם שעברה טליה ואני מילאנו דף שיפוט וחקרנו משפט אחד. הפעם, כבר בתחילת המפגש, בחלק של הבחירה של המשפט לחקירה, טליה לא זכרה ולא הבינה איך אמרה מה שאמרה במגש הקודם. כשזה קורה אני מבינה שמשהו בתודעה זז, השתנה במהלך החקירה הקודמת. כלומר, גם כשעולים עדיין רגשות קשים או אין סליחה וקבלה של מה שהיה, כן יש זווית ראיה שונה. וזה מעולה! (אני רוקדת בכיסא). העבודה של ביירון קייטי עובדת. משם אנחנו מתחילות לתהות מחדש על המשפטים שיהיו רלוונטים באותה סיטואציה.
דבר נוסף שאני שמה לב אליו מאוד בפגישות הוא הזמן שיש "הפרעות" מבחוץ, הודעות שמגיעות, טכנאים שמתקשרים... מדוע הסחות הדעת האלה מגיעות ומה הם משרתות? אני משאירה את ה"הפרעות האלה" כאן כסוג של עדות עבורי שטליה אכן עושה עבודה ומידי פעם הראש זקוק לרגע הפסקה. ספויילר, בסוף המפגש טליה מרגישה תסכול וחשוב לי להזכיר שאנחנו עובדות וחוקרות ופורמות פלונטרים של שנים. אז בלי הרבה סיומות, בואו נמשיך למפגש הבא עם אותו דף שיפוט.
הפעם יש לנו אפשרות לבדוק לעומק סיטואציה נוספת
הנוגעת למערכת היחסים של טליה ואמא שלה. תכננו לעבוד עם סיטואציה מגיל חצי שנה שהיא
הייתה אמורה לייצג כביכול את "המקור" לקשיים ביחסים. לאחר מחשבה הבנו
שכדאי שנעבוד על סיטואציה מאוחרת יותר וממשית מתוך הבנה שבסעיף 3 של החקירה
הסיטואציה מגיל חצי שנה תוכל לעלות אם אם תהיה רלוונטית. בגיל 15 בערך אמא של טליה
הכינה לה מנת אוכל מיוחדת לה והכניסה בה סוכר, מרכיב שטליה לא יכולה לאכול. המחשבה
הראשונה שחקרנו היא: אמא שלי רעה.
"אני רוצה שאמא שלי תאפשר לי להכנס לחדר". הפעם במפגש עם טליה, התחלנו מסעיף 2 בדף השיפוט. לאחר שהמשפטים לא נשמעו לטליה נכונים בתחילת המפגש, הבנו כמה הכרחי להכנס שוב לאותה סיטואציה, לראות את המציאות מתוך המשקפיים של אותו הזמן, הגיל, המקום.
ההיפוך האחרון מוביל אותנו לשאול איך נוכל לדעת שמה שקרה, קרה באמת? במיוחד ממרחק של זמן. דיברנו גם על מציאות מיטיבה ועל החקירות של ביירון קייטי. בפעם הבאה נמשיך לחקור סעיף חדש מאותו דף שיפוט. הצטרפו אלינו.
בתחילת המפגש טליה ואני מפלסות דרך במילוי דף שיפוט בסיטואציה לא קלה מגיל צעיר. הסיטואציה מציפה זכרונות ועימותים ברבדים שונים בתוך שתי משפחות הגרעין שלה. בית הוריה והבית אותו בנתה עם בן זוגה. אנחנו מחליטות לחקור 2 משפטים מהסעיף הראשון. בהתחלה חקרנו את המשפט "אמא שלי דחתה אותי" והמשפט השני הוא: "אמא שלי לא נתנה לי מקום". ההיפוכים בתהליך העבודה של בירון קייטי, האירו את החוזקות של טליה, ואף בחנו את האפשרות שאמא של טליה עשתה לה טובה כאשר מיתוך הקושי צמחה ילדה עצמאית וטובת לב וגם עיצבה תחומים באמהות של טליה כלפי הבנות שלה. טליה מצביעה על הבחירות שעשתה שהביאו אותה להיות אישה עצמאית שמאמינה ביכולות שלה. בפעם הבאה נמשיך לחקור משפטים נוספים מאותו דף שיפוט.
14.6.24. הקלטת החקירה העצמית שמפורסמת בבלוג: אחרי שמונה חודשים ושבוע מאז ה 7.10, הצלחתי לגרור את עצמי לעבודה של ביירון קייטי. כן, יותר קל לי לעזור לאחרים מאשר לעצמי. המלחמה שיתקה אותי. סוף סוף הצלחתי להביא את עצמי לחקור על עצמי. בחרתי להקליט את החקירה שלי עם עצמי כדי לסמן לי שאני חוזרת לעשייה. ובנימה זו, שישובו הביתה כולם עכשיו.
בתחילת המפגש טליה מתארת סיטואציה שמכילה הרבה זמנים וסיטואציות בתוכה. לפי ההנחיה של קייטי אנחנו תמיד נחקור סיטואציה אחת בלבד, כזו שתחומה בזמן ומקום ספציפיים. זו הזדמנות שנייה עבורנו למלא יחד דף שיפוט ולהמשיך ממנו לחקירת המשפט הראשון: "אמא שלי לא מעריכה את המשאבים שלי". לאחר המשפט הראשון עברנו לסעיפים 5 ו 6 בדף השיפוט. במפגש הזה, שימו לב איך הראש, או יותר נכון, האגו, מתווכח עם עצמו? אנחנו לרוב נלך מכות בתוך הראש כדי להגן על אמונה שמשרתת אותנו. זה התפקיד של האגו. התפקיד שלנו הוא לזהות את המצב הזה, בו האגו כאילו מגן עלינו ולבדוק למה דרושה לנו ההגנה והאם היא באמת דרושה? האם אני שבויה של הסיפור שלי מהעבר ושל הפחדים שלי או הציפייה שלי מהעתיד? או שאני יכולה לנתק את הסיטואציה של אותו הרגע מהכבלים של העבר והעתיד ולתת לה פרשנות חדשה? להתראות בפרק הבא בו נחקור סיטואציה חדשה.
"אמא שלי צריכה לגלות רגישות כלפיי". "אני זקוקה שהמילים שלה לא יהיו טריגר עבורי".
- בתחילת המפגש טליה ואני מתמודדות עם השאלה איך להרגיש בנוח לשפוט מישהו אחר. טליה אומרת שהיא כבר לא צריכה ולא מצפה לכלום מאמא שלה, לעומת זאת היא כן מצפה מעצמה. הרבה מאיתנו מבינות שאחריות לשינוי היא שלנו ויחד עם זאת, כאן כן נחקור מישהו אחר. בפרק הזה נסיים את דף השיפוט הראשון שלנו, טליה מבינה מה מעניין אותה להמשיך לחקור ועולות תובנות ראשונות על תהליך חקירת המחשבות.
"אני רוצה שאמא שלי תפסיק לעשות מיזה עסק". הפרק שלנו מתחיל כמו באמצע משפט של המפגש הקודם. כמו לא היתה הפסקה של כמה ימים מהמפגש הראשון. המשפט שחקרנו במפגש הראשון עדיין מהדהד. טליה לא בוחרת משפט מהדף שמילאנו אלא שולפת משפט שמפעיל אותה ישר מהמותן. ואיתו אנחנו עובדות. סעיף 2 בדף השיפוט: "אני רוצה שאמא שלי תפסיק לעשות עסק מיזה."
בפרק הזה יש הפרעות משובשות בקליטה ובכל זאת החלטתי לכלול אותו מישום שכן אפשר להבין ולהרגיש בקלות את המכלול והוא חלק מדף שיפוט שלם שמפורסם כאן. בואו נמשיך, בקליניקה עם העבודה של ביירון קייטי
"אמא שלי מאירה את התקיעות בזרקור". במפגש הזה טליה פוגשת לראשונה את "העבודה של ביירון קייטי" ושתינו מאוד נסערות במהלך מילוי דף "שפוט את רעך". הרגשות מציפים בעוצמה בזמן שההנחיה היא למלא את הדף בלי להיכנס לפרטים שיגיעו אח"כ בחקירת המחשבות. לאחר מילוי הדף התחלנו לחקור את המחשבה הראשונה "אמא שלי מאירה את התקיעות בזרקור". ומעניין לראות איך בשאלה הראשונה "האם זאת האמת?" תוך כדי התבוננות פנימה ולמרות סערת הרגשות, טליה עונה "לא".
גלי פוגשת לראשונה את שיטת "העבודה" של ביירון קייטי ובוחרת לצלול לחקירה בסיטואציה יום יומיים סה"כ שהתרחשה לפני שעה קלה בלבד וסערת הרגשות ממנה עדיין ניכרת. באותה הסיטואציה, גלי מסיעה את הבת החיילת שלה הביתה ועוד לפני שהבת ניכסת לרכב האמונות מציפות. מילאנו יחד דף שיפוט וחקרנו את המחשבות "הבת שלי לועגת לי" וגם "הבת שלי צריכה לדבר אלי בכבוד".
כדי להגיע לעומק הרגש והמחשבה אנחנו שואלות לאורך המפגש "ומה אז, ומה עוד?" וגם נוגעות בשאלת העסקים של ביירון קייטי.
שקד מחליטה לחקור אמונה לגבי כסף, למרות שהסיטואציה מאוד ברורה מול הלקוחות. "העבודה של ביירון קייטי" מאפשרת לנו קודם כל לעצור ואז לבדוק מכיוונים נוספים אמונות מלחיצות, נברר מה הצורך שלנו, מדוע האמונות האלה נוכחות בחיינו. הצטרפו אלינו עם ראש פתוח לסשן שהוקלט לייב בקליניקה, ותוכלו לברר היכן אצלכן המחשבה "תמיד צריך יותר מכסף" צצה בחיים.
