שופטים אותי, מה נסגר?
- עידית וגנר
- 19 במאי
- זמן קריאה 8 דקות
ביום רביעי האחרון, אני בקורס בזום עם מנחה שאני מאוד מעריכה, מורה רוחנית של הרבה אנשים (למרות שאני חושבת שהיא פחות תאהב את התואר הזה). אני מתארת מצב שאין מספיק נרשמים למפגשי תרגול ואנחנו מנסות להבין למה.
במהלך השיחה היא אומרת שאני נראית כועסת ומכווצת. אני אומרת כמה אני לחוצה בזמן האחרון, שאין לי פנאי לפעמים אפילו להתקלח. המנחה אומרת שאי אפשר להביא אנשים להגיע למפגשים כשאני בתדר כזה?
אנחנו מדברות גם על שיווק בפייסבוק ואני אומרת שבדף הפרטי שלי חשוב לי להעלות חומרים שקשורים לחטופים ולסיום המלחמה. המנחה אומרת שזה לא קשור להיות מטפלת ולהביע את הדעה הפוליטית שלי. זאת הסיטואציה בהרחבה.
ביום שלישי הקרוב נפגש למפגש EXPLORE ללא עלות בנושא: שופטים אותי. בואו עם סיטואציה שקשורה לנושא, סיטואציה בה הרגשתם שמישהו שופט אתכם.
דף שפוט את רעך
סיטואציה בקיצור: ביום רביעי האחרון בקורס בזום, המנחה אומרת שאני לא יכולה להזמין אנשים למפגשי טיפול כשאני לחוצה, ושאין מקום למטפל להביע את הדעה הפוליטית שלו.
אני המומה מהמנחה בגלל שהיא שופטת אותי מול הקבוצה.
אני כועסת על המנחה בגלל שהיא מניחה שהנחות היסוד שלה נכונות גם עבורי.
2. אני רוצה שהמנחה תפסיק לחנך אותי.
אני רוצה להגן על עצמי.
3. המנחה צריכה לשים לב שהיא קובעת עובדות שנכונות עבורה.
המנחה צריכה לקבל את הבחירה שלי.
4. אני זקוקה לתחושה שאני מוגנת.
אני זקוקה לשיח כן.
אני זקוקה שהמנחה לא תקפוץ למסקנות.
אני זקוקה שהמנחה תהיה מעורבת פוליטית.
5. מחשבות על המנחה:
יהירה, מתחמקת, מתחבאת, חצופה, משתמשת בכוח שלה לרעה, לא מבינה אותי.
6. אני לא רוצה לחוות שוב לעולם שאני במבחן מול מורה רוחנית בקבוצה ושכל מה שאני אומרת מכניס אותי יותר לפינה.
אני לא רוצה לחוות שוב לעולם שסימנו אותי בדרך שלא טובה לי, ושלא משנה מה אני אומרת זה יוצר יותר פער.
אני לא רוצה לחוות שוב לעולם את הייאוש מהפער התפישתי הזה עם מישהי שאני כל כך מעריכה.
יאללה עבודה
סעיף 1. בשלב זה בסעיף 1 ניקח את החלק השני של המשפט לחקירה: "המנחה שופטת אותי מול הקבוצה".
1. האם זאת האמת? כן
2. האם אני יכולה לדעת בוודאות שזאת האמת? לא
3. איך אני מגיבה ומה קורה לי באותה הסיטואציה, כשאני מאמינה למחשבה, "המנחה שופטת אותי מול הקבוצה".
אני מרגישה מבולבלת, אני מאוד אוהבת ומעריכה את המנחה ומנסה להבין איפה אני טועה, לא יכול להיות שאני מרגישה מותקפת על דברים שחשובים לי או שאני מקבלת ביקורת על ההתנהלות שלי בעולם, וזה בכלל לא מה שביקשתי. אני אומרת ממש לפני תחילת המפגש שאני נוהגת לדבר עם המנחה בראש, זה מאוד עוזר לי בהתלבטויות ופתאום אני מקבלת לפנים אופי שונה לגמרי מהאופי שאני מדמיינת לי. איך יכול להיות? אני כל הזמן מנסה להבין מה אני מפספסת ולמה אני מותקפת? כל מה שאני אומרת מתפרש כמשהו שאפשר להשתמש בו נגדי ואני מרגישה שנכנסתי לפינה שאין לי איך לצאת ממנה. כאילו יורים בי חיצים קטנים שרק מעצבנים אותי יותר. אני ממש מתקוממת על זה שהמנחה אומרת שהיא לא רואה איך מטפלים יכולים להעלות תכנים פוליטיים. מה מטפלים לא נמצאים ולא חיים פה? הם לא נדפקים מהמצב גם? זה מזכיר לי את מרשל רוזנברג, מפתח שיטת "תקשורת מקרבת" שלא עבד בזמן מלחמת וייטנאם כדי לא לשלם מיסים לממשלה. אני מעריצה אותו על זה. המנחה גם ציינה שהדעה הפוליטית שלי יכולה לסנן מי שיגיע אלי ושאצלה היא רוצה שכולם ירגישו בנוח לבוא. ממרום שנותיי אני יודעת שכל דבר מסנן, המראה, המיקום, הגיל, המין, הנראות ברשת, המחיר הכל. וכן, אין לי בעיה שלא יגיעו אלי אם אני מפרסמת חומרים שקושרים לפוליטיקה. מקומם אותי ממש ההשתקה הזו של הדרך שלי והקביעה שמטפלים לא יכולים לנהוג ככה. וגם לגבי זה שאני נראיתי כועסת או מכווצת למרות שהרגשתי מרוכזת וקשובה מאוד. פתאום כן הרגשתי מכווצת וכועסת ורציתי להסביר שאני לחוצה ואין לי דקה בחודשיים האחרונים ושזה בסדר, אבל המנחה ממש לא הבינה איך אני יכולה להזמין אנשים למפגש ריפוי אם אין לי רגע לעצמי? אבל אני יודעת שאני במפגשים גם האישיים וגם הקבוצתיים בשיא הריכוז והחיבור והקשב גם כשאני לחוצה בזמן, אני יודעת להיות ברגע ובזמן הבועה הזה, למה אין לי הזדמנות להגיב, למה אני מרגישה מול כיתת יורים?
איזה תסכול. זה המפגש האחרון של הקורס ויש לי תחושה כל כך לא נעימה וזה גם מבאס אותי. אני שופטת את המנחה שהיא לא רואה את הטעות שלה, שהיא נכנסת בי בצורה כזו בלי שאני אפילו יודעת מאיפה זה נחת עלי. בסה"כ כל המשתתפים בקורס מאוד אוהבים את המנחה אז פתאום גם נהייתי במיעוט. אני זוכרת גם שאמרתי בתחילת השיח הזה שהמפגשים שלי התחילו לפני כחודש והמנחה לא שמעה את זה ואמרה שלא אמרתי את זה. זה גם גרם לי להתנגדות, לרצון להוכיח שאני צודקת שכל השיח היה אחרת אם היא כן הייתה שומעת, אולי היא לא הייתה מתייחסת אלי ככה. חיפשתי כיוון ותמיכה וקיבלתי שיפוט על הדרך שלי, על מי שאני. וזה כאב, במיוחד בקבוצה אבל גם אם זה לא היה בקבוצה. כשאני מאמינה למחשבה "המנחה שופטת אותי מול הקבוצה" אני בעסק של המנחה, אם הייתי מבינה את זה הייתי נותנת יותר מקום לעסק שלי, פחות מתחבאת. כל הדיבור על זה שאני כועסת ומכווצת בתדר החזיר אותי לגיל העשרה ואולי קצת אח"כ שהייתי אומרת דברים בצורה ישירה, לא כדי לפגוע, זה אולי היה כשל תקשורתי שלי, והייתי ננזפת מאוד והיו חושבים שאני כעסנית ושופטת ורעה, זה תמיד לא הסתדר לי עם מי שאני. ופתאום שוב נפלתי למשבצת הזו, שכבר שנים לא הייתי בה. ושוב אני לא יודעת איך להתמודד ולענות כך שיבינו אותי ושיפסיקו לחשוב שאני כועסת. בזום הזה הייתי עם מצלמה חדשה, התמונה מאוד חדה. תמיד יש לי קמט בין הגבות, הוא קבוע, אני מנסה לחשוב שהצילום תורם לזה שאני נראית חמורת סבר וזה גורם לי לחוסר ביטחון במראה שלי בנוסף לכל שאר האשמות שאני אוכלת על זה שאני רק רוצה שתתן לי להיות מי שאני, אני לא מזיקה לאף אחד ואני מוכנה לקחת אחריות על ההחלטות שלי, בפרסום ובעומס. והעומס בכלל זמני, זה בסדר, יש תקופות כאלה, אז אני לא אקבל אנשים בתקופות האלה? אני חושבת על הפער ביני לבינה, היא יותר נאורה ומתקדמת ממני, בטח אני מפספסת משהו ונעולה בתוך עצמי, מה אני מפספסת שם? אני יודעת שהיא לא לרעתי.
4. מי אהיה באותה הסיטואציה בלי המחשבה "המנחה שופטת אותי מול הקבוצה".
אבקש לעצור ולהסביר, לא אפחד לדבר, אשקף את התחושה שלי במקום להפגע כל כך ולהיות נחבאת אל הכלים. לא אהיה כל כך במגננה אלא אסביר את עצמי ואגיב למה שנאמר. אהיה יותר שקטה ורגועה, בזמן אמת אני רק מתכווצת יותר וסוערת יותר. לא אוותר על מה שאני חושבת שנכון גם במחיר שלא יאהבו אותי בקבוצה.
5. היפוכים:
משפט- "המנחה שופטת אותי מול הקבוצה".
היפוך לניגוד: "המנחה לא שופטת אותי מול הקבוצה".
דוגמא: היא דיברה בשם עצמה ולא כדי להמליץ לקבוצה איך לפעול. היא שפטה את ההחלטות שלי ולא אותי. מותר לה לא הסכים איתי. היא דיברה ישירות אלי ולא שאלה את הקבוצה שאלות.
היפוך לאחר: "אני שופטת את המנחה מול הקבוצה".
דוגמא: יש לי בלקאאוט, אני לא זוכרת מה אמרתי במפגש ומה אמרתי בראש. מזיכרוני הייתי מאוד זהירה וכנועה במה שאמרתי, זה לא התקרב למה שעבר לי בראש. דווקא הייתי מתנצלת. אבל כן, בראש שלי שפטתי אותה כל רגע יותר.
היפוך לעצמי: "אני שופטת את עצמי מול הקבוצה"
דוגמא: כאן כנראה הקושי הגדול, ששתקתי, שלא אמרתי בקול את מה שרציתי, שלא ידעתי איך לצאת מהמצב שאני נמצאת בו, הרגשתי שכל משפט רק מסבך אותי באיזו תדמית של חמומת מח כשכל מה שאני רוצה זה קבלה ושקט. ואולי מה שהיה נותן לי קבלה ושקט זה דווקא לא לוותר על השמעת העמדה שלי על הדברים שהמנחה אומרת גם אם זה במחיר שלא יאהבו אותי. אני מהססת ולא מבינה מה קורה ובעצם כן מבינה מה קורה ולא רוצה להאמין שזה קורה. ואז אני שופטת את עצמי על זה שאני לא מגיבה כי אני כבר מרגישה מובסת.
קופצת לסעיף 4 בדף השיפוט.
המחשבה: "אני זקוקה שהמנחה תהיה מעורבת פוליטית".
באותה סיטואציה ביום רביעי האחרון בקורס בזום, המנחה אומרת שאני לא יכולה להזמין אנשים למפגשי ריפוי כשאני לחוצה ושאין מקום למטפל להביע את הדעה הפוליטית שלו.
1. האם זאת האמת ש"אני זקוקה שהמנחה תהיה מעורבת פוליטית"? לא
3. איך אני מגיבה ומה קורה לי שאני מאמינה למחשבה: "אני זקוקה שהמנחה תהיה מעורבת פוליטית"?
אני מרגישה מאוכזבת מהמנחה שהיא חושבת שלמטפלים אין מקום להביע דעות פוליטיות. אני תופסת אותה כפחדנית ולא כאחת שרוצה לקבל את כולם לקליניקה או לבית הספר שלה. כי הרי היא יודעת שמי שיגיע אליה זה מי שירגיש חיבור אליה (היא תמיד אומרת את זה) אז למה להתחבא? אני שופטת אותה על זה שהמצב פה כל כך גרוע והיא חושבת שלשבת על הגדר זה פתרון למטפלים להרגיש נוח עם לא להיות מעורבים. אני לא מוכנה ולא רוצה לחיות ככה. אני זקוקה שהיא תהיה מעורבת פוליטית כדי שנהיה יותר דומות, כדי שארגיש שהיא walk the talk באמירה שמי שצריך להגיע אליה יגיע אליה. שלא תסתתר. אני רוצה לראות אותה כמו את מרשל רוזנברג, דמות מופת ללמוד ממנה, זה חשוב לי מאוד שאוכל להמשיך לחשוב עליה את כל הטוב בערכים שהיא מייצגת בעיניי. כשאני חושבת את המחשבה הזאת אני נכנסת איתה למלחמה בראש, זה משרת אותי בזה שאני מחזירה לעצמי את יכולת ההחלטה, הבחירה החופשית בלי להיות תלויה במה שהיא או הקבוצה חושבים. אני מוכנה לשלם את המחיר של הנידוי מהקבוצה. וזה מחזק אותי. זה מבהיר לי את סדר העדיפויות שלי. אם לא אוכל לחשוב את המחשבה הזאת ארגיש לבד, לא יהיה לנו סיכוי לחזור להיות יחד, דרכינו יפרדו וזה יצער אותי מאוד, לכן, עדיף באותו הרגע שאחשוב שאני רוצה להיות כמוה ושהיא תהיה כמוני.
4. מי אהיה באותה סיטואציה בלי המחשבה: "אני זקוקה שהמנחה תהיה מעורבת פוליטית".
אהיה חופשייה מהביקורת שלה, פשוט לא יהיה אכפת לי, לא אקח כל כך ללב. לא אשפוט אותה ולא אותי. היא אומרת מה שיש לה להגיד ואני לא אתייחס לזה כאילו אלוהים מדבר עכשיו. שתעשה מה שהיא רוצה, שתתבטא איך שהיא רוצה. אני חושבת ומהרהרת בדברים ומחליטה מה שנכון לי ולא מה שנכון לה וזה בסדר. הבמה שלה.
היפוכים:
המשפט: "אני זקוקה שהמנחה תהיה מעורבת פוליטית".
היפוך לניגוד: "אני לא זקוקה שהמנחה תהיה מעורבת פוליטית".
דוגמא: זה לא קשור אלי, המנחה קשרה את עניין המטפלים כקבוצה שלא אמורה להראות דיעה פוליטית אבל זה לא קשור אלי, אני מחליטה מה שאני מוצאת שהכי משרת אותי ונכון לי. אני לא זקוקה שהיא תהיה מעורבת פוליטית כדי שזה יהיה נכון עבורי.
היפוך לעצמי: "אני זקוקה שאני אהיה מעורבת פוליטית".
דוגמא: אני חושבת שזה מאוד נכון, וזה מה שצריך להוביל אותי. ואני חושבת שאני לא מספיק יוצאת ופועלת ולכן אני גם יותר עצבנית, כי מיילא היו כועסים עלי על משהו שהייתי עושה ברמה שהייתי רוצה אבל אני אפילו לא עושה את זה.
היפוך למחשבה: "במחשבות שלי אני זקוקה שהמנחה תהיה מעורבת פוליטית".
דוגמא: כן, אני רוצה שהיא תצא לעולם, אני מרגישה את הקצה הזה שאני רוצה שהיא תהיה אנושית ולא תתחבא מאחורי כותרת של מטפלת כדי לא להביע דיעה ברבים. אני מתעקשת איתה בראש שלי שתבין את החשיבות של כן להביע דיעה בזמן הזה ולא לשבת על הגדר. זה ממש מכעיס אותי. וזה גורם לי לחשוב עליה פחות טוב. מיילא היא בעצמה לא אבל להגיד באופן גורף שמטפלים לא צריכים? זה מנתק אותי ממנה, מי שהיה לי מאוד נוח לפנות אליה לשיחות בראש להכוונה וייעוץ. כאילו שאיבדתי אותה.
סעיף 6 בדף השיפוט:
אני לא רוצה לחוות שוב לעולם את הייאוש מהפער התפישתי הזה עם מישהי שאני כל כך מעריכה.
-זה מאוד מתחבר להיפוך האחרון. ההיפוך למחשבה. מה שכואב לי זה שאני מרגישה שיש פה פרידה שלי ממנה.
אז איך זה נכון שאני מצפה בכיליון עיניים לחוות שוב את הייאוש מהפער התפישתי הזה עם מישהי שאני כל כך מעריכה.
זה גורם לי להתאבל אבל גם לגדול, להיות עצמאית בחשיבה שלי ולהעריך את העצמאות הזאת, אני לא עלה נידף. אני בודקת את מה שנאמר ואם החלטתי להמשיך בדרך אחרת אז אני יכולה להתמודד עם זה כשאני זקופה ושלמה עם ההחלטה.
נפגש, אם תרצו (-;
Comentarios