בגדול מאמצע שנות הארבעים לחיינו אנחנו מתחילות לחשוב על החצי השני של החיים, מי יותר ומי פחות, ובגיל חמישים כבר הרבה יותר מאשר פחות. ככה זה. סביבנו יש דיבור על גיל המעבר והשינויים הלא מזהירים שלו, השיח ברובו מדכא וההורמונים לא תומכים במיוחד. גם לא בדיוק מתי הוא מתחיל, מתי בעיצומו ומתי מאחורינו... אבל חשוב לשים את הזרקור על העובדה שכל אחת מאיתנו יודעת שהיא באמת שווה יותר מפעם! יותר חכמה, יותר בשלה, עם יותר פרספקטיבה, יותר כלים של צמיחה ממשברים, יותר ידיעה פנימית אמיתית ששואפת לעצמאות מסוג שונה. את זה אני רוצה שנפתח.

אני קוראת לזה - אינדיבידואליות רכה.
החיבור המחודש בין האני המשודרג לבין העולם. יש בנו עדיין צורך ורצון לטפל בילדים הגדלים, לדאוג למשפחה בכללותה, להיות יעילות ורלוונטיות במקום העבודה. ויחד עם זה, יש רצון חזק ובוער לעצמאות, לדעתנות, לשינויים, לגבולות חדשים. ממש shift רציני בהתנהלות של כל אחת במשפחה, בשכונה, בקהילה... בעולם. רצון למימוש שונה שמתמקד קודם כל בנו. איזה כיף, מהמם, הגיע הזמן!

במפגשים שלנו נסתכל, נבחן ונחקור כאבים, תקיעויות ומחשבות מעכבות שרובצות עלינו בגיל הזה כדי שנוכל לצאת ולהגשים את התשוקה הזאת שיש בפנים למשהו האחר, גם אם הוא לא ברור ולא מנוסח, גם אם הוא כרגע ניצוץ באפלה. ניצור מרחב שיתופי, מוגן, תומך ומצמיח. יחד ננכיח את משאלות ליבנו ונדהר להשיגן.