ההוצאות גדולות מההכנסות (התקף חרדה בקניון)

הפער בין המצב הקיים בעסק לבין התכנונים גורם לי להתכווצות.

רעיונות יש, גם תאריכים לסדנאות יש אבל אני לא מצליחה לפרוץ וזה מכבה אותי.

מטבע הדברים ההתעסקות בפרסום, יצירת סדנאות וכד' יוצרים אצלי ציפייה שיהיו נרשמים, וזה לא קורה. לפחות לא כמו שהייתי רוצה. ואז מגיעה תחושת הכישלון. אוף.

מפגשי אקספלור 3.9.25

מתסכל אותי שאני לא מיישמת הרבה הדברים שאני מתכננת וגם את הנושא הכלכלי נושף לי בעורף. תכלס,  אני מאוכזבת מעצמי. למה? כי אני נזכרת איך לפני שמונה שנים התגרשתי בלי הרבה מידי הכנסה חודשית, הייתי בהיי מהגירושים אבל כלכלית לא ידעתי מה ילד יום. לא יודעת איך ומה וגם לא למה, ממש חודשים ספורים לתוך הסטטוס החדש מצאתי את עצמי עם גשם של עבודה מבורכת, קבועה כשכירה וקבועה כעצמאית וגם שפע של עבודה כעצמאית לא קבועה בתחום הצילום. זה היה נפלא. והמשיך זמן קצר מידי, רק שנתיים עד תחילת הקורונה. בקורונה הכל עצר בבת אחת והיה די נחמד בבית, למדתי מלא קורסים והכשרות שקשורים לתחום הטיפול והבנתי שזו הדרך החדשה. בשנה האחרונה החלטתי שהגיע הזמן לעשות את ההסבה ולהשקיע בעיקר בזה. בחקירה עצמה אני מפרטת יותר מה ואיך וכמה והכל.

ב- 3.9.25 מפגש אקספלור נוסף, בנושא כסף, ללא עלות. כנסו לכאן לפרטים.

---

דף שפוט את רעך

סיטואציה:

אתמול אחה"צ אני קונה עם הבת שלי דברים עבור שנת הלימודים שלה במדרשה ומרגישה לחץ כלכלי.

סעיף 1: אני מפוחדת מפני שאני רואה שההוצאות גדלות לא בהתאם להכנסות.

בסעיף 1 ניקח את החלק השני לחקירה וכאן קיצרתי אותו כדי שיהיה יותר נוח:

משפט לחקירה: "ההוצאות גדולות מההכנסות".

יאללה לעבודה

1.      האם זאת האמת באותה סיטואציה ש"ההוצאות גדולות מההכנסות"? כן

2.      האם אני יכולה לדעת בוודאות שזאת האמת? כן

3.      איך אני מגיבה, מה קורה לי כשאני מאמינה למחשבה ש"ההוצאות גדולות מההכנסות"?

בחנות אני מתחילה להרגיש שבא לי לבכות, וגם מתחילות נשימות כבדות, אני מזהה שאני בהתחלה של התקף חרדה ומצליחה במאמץ גדול להשתיק אותו. אני יורדת על עצמי בראש בצורה די קשה על זה שאני לא עושה את המשימות שלי ביומן, על זה שההפרעת קשב ממשיכה לנהל אותי. אני מריצה כל מיני דברים שניסיתי לעשות כדי לפרסם את הסדנאות ומבינה שאני במבוי סתום, אני חוזרת על אותם דברים שלא עובדים. בא לי להשתבלל ולא לעשות כלום, להכנס למיטה ולא לצאת. אני מרגישה כשלון מול הבת שלי שבטח מרגישה את הלחץ שלי. אני כל כך רוצה לקנות לה מה שהיא רוצה, שיהיה לה כיף, ונעים, ויפה ושפע מהכל, וזה מתנגש מאוד עם הפחד לראות ב 1 בספטמבר את ההורדות בכרטיס אשראי. ומחר יש לי טיפול שיניים שאף פעם אני לא יודעת כמה יעלה. אני שוקלת שוב להכנס לקבוצת נטוורקינג למרות שאני חושבת שבתחום שלי יותר קשה להרוויח כסף בקבוצות האלה. אני חושבת על מי שמעלה עבורי את סרטוני ה"רילס" היום, שרוצה שאני אשחרר אותה אבל אני לא יודעת איפה לחפש מישהיא אחרת. הכל מרגיש לי כמו עיסה של איכסה, כלום לא עבד, כלום לא עובד וכלום לא יעבוד. אני לא רוצה למצא עוד עבודה כשכירה ולא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני חוזרת אחורה בזמן בין הגירושים לקורונה, בסה"כ שנתיים של פריחה כלכלית אדירה כצלמת. עבדתי מאוד קשה והיה לי ממש טוב. הצלחתי להרוויח כמה שרציתי ולקנות לילדים שלי מה שרצו כשהלב שלי רחב ומתרחב ואני עם תחושה טובה של צמיחה, התרחבות והצלחה. כשהתגרשתי לא חשבתי שיהיה כל כך טוב כלכלית וכן הצלחתי. למה אני לא מצליחה לחזור אחורה בזמן ולהמציא את עצמי שוב? מה חסר לי עכשיו? למה אני לא מתקדמת? בתוך תוכי אני יודעת ומבינה שלפרסם בקבוצה של מבשרת ציון פעם בחודשיים ובסטטוס של הוואטסאפ, זה לא מה שיכול להביא לי לקוחות, ושם אני נתקעת. אז מה כן, איפה? אוווף. אני מרגישה שאין לי ברירה אלא להצליח ומיצד שני אני במבוי סתום ודורכת במקום. אני חושבת על פתרונות של יועצים עסקיים ותכניות ליווי ויודעת שהם לא עזרו לי בעבר, לא הזולות ולא אחת שעלתה 30,000 ש"ח לחצי שנה. יש לי רתיעה גדולה מהתכניות האלה. אז מה אני עושה חוץ מלבכות ולקטר ולהאשים את ההורמונים של גיל המעבר ואת הפרעת הקשב? כל פעם אני מגייסת כח, עושה, מפרסמת ולא זז כמעט כלום ואז שוב אני בזמן של ייאוש על אש קטנה, פרץ של עשייה, ופרסום ולא קורה הרבה ואני שוב על אש קטנה. די כבר. למה אני לא מצליחה להמציא את עצמי מחדש, למה זאת תקרת הזכוכית שלי ומה אני מפספסת? כל זה עובר לי בראש שוב ובגוף שוב ושוב באותה סיטואציה.

4.      מי אהיה באותה הסיטואציה בלי המחשבה ש"ההוצאות גדולות מההכנסות"?

כשאני עם הבת שלי בחנות אכנע למצב שאין ברירה אלא לקנות מה שצריך. אהיה יותר ברגע איתה בשבילה ואגיד לעצמי שאחשוב על דרך להגדיל הכנסות אח"כ. אני לא ממש טובה בלנסות לחשב כמה יעלו כל הדברים (גם קשור להפרעת קשב, יכול להיות 1500 ש"ח וגם 5000 ש"ח באותה נשימה עם אותה תגובה שלי). באותו רגע אבין שזה המצב כרגע ואני צריכה כשנחזור הביתה לשבת ולכתוב פתרונות אפשריים ליצירת פרנסה. אבל כרגע, בלי פתרונות, בלי סיעור מוחות בלופ, להבין שזה לא הזמן.

---

 היפוכים:

משפט- "ההוצאות גדולות מההכנסות"?

היפוך לניגוד: ההוצאות לא גדולות מההכנסות.

דוגמא: באותו הזמן וגם בימים האחרונים של הקניות, בסה"כ ההוצאות לא גבוהות ביחס לזה שאנחנו קונות ציוד שישמש אותה כמה חודשים. החשבוניות נערמות אבל חשבון הבנק שלי כן עומד בזה (לא יודעת איך, באמת). ההוצאות שלי סה"כ גדולות כרגע מההכנסות אבל לא ההוצאה הזו של הקניות, היא חלקית, היא לא זאת שבאמת משנה את המאזן בחשבון הבנק.

היפוך לאחר: אני גדולה מידי להוצאות?

דוגמא: מוזר ההיפוך הזה ואני לא יודעת אם הוא לפי הספר, אבל זה לא באמת משנה. אם הוא עלה אני הולכת על זה: כן קופצת לי לראש המחשבה שאני מנפחת את ההוצאות בראש שלי, זה בטוח. אני רואה את החודשים האחרונים שההכנסה שלי ירדה בהם כי הפסקתי כמעט לצלם והעסק של הטיפול עדיין לא מדביק את ההכנסות מהצילום וההוצאות מתנפחות לי בראש בלי פרופורציה. אני אשכרה מתחילה התקף חרדה בקניון. זה גם ההיפוך למחשבה "במחשבות שלי ההוצאות גדולות מידי". זה הניפוח שלא מאפשר לי לראות ברור, אני יכולה לעבור את זה.

---

אני כן מרגישה הקלה עכשיו, פחות כובד של הנטל. זה מאפשר לי לחפש פתרונות לשיווק, לפרסום, לעשייה. יש לי כבר כמה בראש: 1. לפנות לדיור מוגן לגבי מפגשים שבועיים, זה יכול להיות נהדר! 2. להזמין את קבוצת אקספלור למפגש בנושא כסף. 3. לדבר עם מטפלת בתחום בקבוצת נטוורקינג להתייעצות. 4. לברר איפה אוכל למצא המלצות על משווקים ברשתות שיתאימו למידה שלי. אני נושמת.