אני לא זוכרת איפה שמעתי או קראתי שלאנשי קשב יש נטייה להגזמה. למשל, אנחנו לא יודעים להעריך כמויות ונוטים להגזים לשני הכיוונים. זה קשור בין היתר לניהול זמן ולניהול כספים. המחשבות שרצות בראש כשיש פרט לא ידוע במשוואה גורמות לי לבלבול ותסכול גדולים מאוד.
לפני כחודש דפקתי את הרכב בחנייה. שלחתי לחברה טובה צילום של המכה ובתגובה היא אמרה לי שהתיקון יעלה לפחות 8000 ש"ח. למזלי העצום באופן מודע עניתי לה בקול "אני לא חושבת שאת מבינה בזה בדיוק כמו שאני לא ולכן אני לא מקשיבה לך, אבדוק בכמה מקומות בשבוע הבא כמה יעלה לתקן את הנזק". אני זוכרת שהרגשתי מאוד בוטה לדבר אליה ככה במיוחד כשהיא אמרה שזו ההארכה שלה לאור תיקון פחחות שהיה לה לפני זמן מה. הסיבה שאמרתי את זה בקול הייתה שרציתי להגיד למוח שלי להירגע. אם אסתובב עם הפחד של מינוס 8000 ש"ח מיותרים שנזרקו בגלל טעות מטופשת שלי, יהיה לי מאוד קשה. כבר כתבתי באחד הפוסטים על הפעם הראשונה שנאמר לי שיש לי הפרעת קשב. זה היה קשור בדיוק להגזמה במחיר בלי כל בסיס. מאוד מעודד שאפשר להתאמן על תגובה ולהוריד מתח. בחקירה כאן אני משחזרת את המתח שהרגשתי אחרי שדפקתי את האוטו ודיברתי עם חברה שלי.
העבודה של ביירון קייטי
מתוך דף שפוט את רעך:
סיטואציה:
כמה שעות אחרי שדפקתי את האוטו בחנייה, אני מדברת עם ריטה והיא אומרת שלי שהתיקון יעלה 8000 ש"ח לפחות.
סעיפים לדוגמא מתוך דף השיפוט:
1. אני המומה מריטה בגלל שהיא מדברת בפסקנות.
2. אני רוצה שריטה תרגיע אותי.
3. ריטה צריכה להיות שקולה.
4. אני זקוקה שריטה תבטיח לי שהכל יהיה בסדר.
5. ריטה: מגזימה, לא אחראית, מלחיצה, לא ריאלית.
6. אני לא רוצה לחוות שוב לעולם תחושה של חוסר קרקע יציבה תחתיי.
העבודה
משפט לחקירה, סעיף אחד:
סעיף 1. אני המומה מריטה בגלל שהיא מדברת בפסקנות. בסעיף אחד ניקח תמיד את החלק השני לחקירה:
ריטה מדברת בפסקנות.
1. האם זאת האמת? כן
2. האם אני יכולה לדעת בוודאות שזאת האמת? לא
3. איך אני מגיבה, מה קורה לי כשאני מאמינה למחשבה, ריטה מדברת בפסקנות?
אני מאוד מעריכה את ריטה ולכן באופן אוטומטי אני מאמינה לה וכולי נכנסת ללחץ מהסכום שהיא פסקה. אני קצת כועסת על כך שהיא אומרת לי משהו כזה בלי לבדוק. אני מבולבלת כי מצד אחד ריטה מציגה כמו הוכחה על בסיס תיקון דומה שהיה לה ומצד שני אני מכירה אותה מספיק טוב לדעת שזה לא תחום שקרוב לתחום התמחות שלה. אני גם יודעת שריטה לא הכי טובה להעריך סכומים בתחום כזה. אני לא רוצה לפגוע בה ואני נשמעת לעצמי קרה ולא נעימה. אני מרגישה שאני מגינה על עצמי כדי לא להכנס לדיכאון מהסכום הזה.
אני מספיק חכמה להזכר בזה שיש לי נטייה להגזים ומרגיעה את עצמי שקודם כל אני צריכה לבדוק. אני גם זוכרת שאבא שלי אמר לי לפני כמה זמן שהוא טיפל ברכב שלו אצל מישהו מצוין וזול. ככה שאני מאוד עסוקה להרגיע את עצמי. אני רוצה שריטה תשתתף בתובנה שלי שאין טעם להלחץ, בטח שלא לפני הבדיקה.
המחשבה שריטה מדברת בפסקנות משרתת אותי מפני שאני רואה וחווה את ההתקדמות שלי ואת היכולת שלי להפריד את התגובה של ריטה מהתגובה שלי. כשאני מאמינה למחשבה שריטה מדברת בפסקנות אני מרגישה איך העיניים שלי מתרוצצות לכל מקום כאילו שאני מחפשת תשובה. המצח שלי מתכווץ ואני לא יודעת איך להשיב לה בלי לפגוע בה מצד אחד ומצד שני להגיד בקול את מה שאני חושבת. הראש שלי מתנדנד מצד לצד בתנועת "לא" כי אני לא רוצה להאמין לסכום הזה. אני חווה מתח מאוד גדול ורצון להילחם במתח.
4. מי אהיה באותה הסיטואציה בלי המחשבה, ריטה מדברת בפסקנות?
ארגיש יותר רגועה, מחויכת. אשמח בתגלית שלי ובשינוי החשיבה שלי בלי להיות מתגוננת כלפי ריטה ובלי הצורך להוכיח שהיא טועה. אדבר ברוך ולא מתוך פחד מהסכום. אודה לריטה על ההערכה שלה לאור הניסיון שלה וארגיש יותר את הדאגה שלה כלפיי. לא אמסך את הדאגה בסכום שהיא אמרה.
5. היפוכים:
משפט: ריטה מדברת בפסקנות.
- היפוך לניגוד: ריטה לא מדברת בפסקנות.
דוגמאות: ריטה מסבירה לי מדוע זה הסכום ולא סתם שולפת סכום מהמותן.
- היפוך למחשבה: במחשבה שלי ריטה מדברת בפסקנות.
דוגמאות: באותה סיטואציה אני נותנת יותר משקל למה שריטה אומרת ולהכרות שלי עם הערכות הכלכליות שלה ופחות לדאגה שלה ולניסיון שלה להיות כנה. אני נמצאת במגננה ולא קשובה.
- היפוך לעצמי: אני מדברת בפסקנות.
דוגמאות: אני עונה בבוטות. ממש אומרת משהו כמו "לא נכון, את לא יודעת להעריך מחיר כמו שאני לא יודעת ולכן אני לא מקשיבה לך". זה יכול להיות פוגע. אני מתקיפה כדי להגן על התובנה שלי. יכולתי להיות רכה ולהתייחס יותר למחווה ופחות לתוכן.
מה שאני רואה בחקירה הזו מאוד חזק הוא ההגנה שלי על האמת שלי. על כך שיצאתי מלופ מחשבתי ואני מתקיפה כדי להגן עליו. אני עדיין צריכה את החברה שתהיה איתי, שתגיד מה שאני רוצה לשמוע ולכן אני מתקיפה אותה. כשאפנים יותר את דרך החשיבה שטובה לי, לא אצטרך להיות במגננה ולצאת למתקפה. אני רוצה לזכור לעצור. לעצור ולהקשיב לפני שאני מגיבה. לשאול את עצמי לרגע מה הכוונה של מי שאני בשיח איתה והאם יש כאן סיבה להתגוננות.