בגיל 43, לאחר שנים של מצוקה גדולה וגוברת, הבינה ביירון קייטי שהמחשבות שלנו על המציאות הן אלה שגורמות לנו לשמחה או לסבל. כלומר, יש את המציאות ואת המחשבות שלנו עליה, הסיפור שלנו.
נקודת המבט שלי על השיטה
העמקה בשיטה לוקחת אותנו קדימה ואחורה בזמן ומאפשרת לראות את העולם והאנשים סביבנו עם כל מטען המחשבות שלנו ושלהם, מזוויות שונות. וזו מתנה לחיים.
אחת מאבני היסוד של השיטה היא שהעולם מיטיב, הכל מיטיב והמחשבה שלנו היא זו שמנווטת את הרגשות והמעשים שלנו על פי הפרשנות של אותה סיטואציה. אם נבין שכל סיטואציה היא מיטיבה, נוכל לחיות מתוך שלווה ולא מתוך מלחמה והתנגדות. וכן, זה נרכש, זה אפשרי. אני מרגישה את השינוי מתהווה ומתעצב ככל שאני חוקרת עוד מחשבות. זה כמו ללמוד שפה חדשה.
ביירון קייטי אומרת שהמתח נועד להעיר אותנו ולהצביע על כך שמשהו פשוט לא עובד, לא מסונכרן עם האמת שלנו. אנחנו מספרות לעצמינו סיפורים שלא תמיד עוזרים לנו. החקירה של המחשבות נועדה לנקות את הסיפור, להפשיט אותו כדי לזהות את האמת. ארבעת השאלות מחזירות אותנו לרגע, מתמקדות בנקודת זמן ומפרקות אותה. יש לנו אפשרות לצאת מהחקירה בתחושה של חופש.
איש לא יבין אתכם לעולם. החופש הוא להבין זאת. איש לא יבין אתכם לעולם - אף לא פעם אחת, לעולם לא.
(מתוך, אלף שמות לאושר)
מה למדתי על עצמי במהלך הלימודים?
אחרי כמעט שנה של לימודים וחקירות, גיליתי כמה דפוסים שאני מונעת על ידם. למשל ש"לא נעים לי" מכל כך הרבה דברים ואני נתקעת עם יותר עומס בעבודה, והמון סימני שאלה לגבי 1000 דברים רק כי לא נעים לי לשאול. גיליתי שאני נוטה להגזים לגבי אומדן של הוצאה כלכלית עתידית, שפשוט אין לי אומדן הגיוני לגבי עלות של מוצרים ותיקונים ואז מרוב פחד אני נמנעת מלבדוק ונתקעת עם דברים מקולקלים בבית. גיליתי שיש נושאים שאני לא מצליחה בכלל לחדור אליהם, שאני נאחזת ב"אמת" שלהם בצורה כל כך אבסולוטית וזה מבאס אותי מאוד- למשל נושא המשקל שלי ודימוי הגוף.
ככל שאני חוקרת מחשבות אני כמו מפצחת את הקוד הגנטי שלי. ונראה לי שזה משתלם (-: