אני זקוקה לזה שאמא שלי לא תחסום אותי
- עידית וגנר
- 2 בנוב׳
- זמן קריאה 8 דקות
... ובסוף הבנתי שאף אחד לא יכול להוציא לי את הרוח מהמפרשים, פשוט בגלל שהטבע של הרוח זה להמשיך לנשוב. איך הגעתי לזה? תצטרפו אלי.
זה התחיל ככה:
בחצי שנה האחרונה אני מדברת עם אמא שלי על האפשרות להכנס עם "העבודה של ביירון קייטי" לדיור מוגן ומרכזים שיש בהם חוגים לקהילה בגיל השלישי. ביום שישי האחרון ארוחת שישי משפחתית, אמא שלי אומרת לי שהיא דיברה עם מישהי ואמרה לה שאני יכולה לתת הרצאות בנושא צילום. אחרי שאני מגיבה בכעס, אמא שלי אומרת לי שניסו לעניין אנשים במרכז לגיל השלישי שהיא נמצאת בו בקורסים בנושא שינוי מחשבתי ולא היה לזה ביקוש ובגלל זה היא הציגה אותי כצלמת.
שילוב של העבודה ותטא הילינג, ממש מאפשר לי ליצור את עצמי מחדש.
הבלוג מוקלט גם כפרק בפודקאסט "האם זאת האמת" ואפשר לשמוע אותו גם בספוטיפיי
בואו נתחיל.
דף שפוט את רעך
סיטואציה:
ביום שישי האחרון, ארוחה משפחתית אצל ההורים שלי, אמא שלי אומרת שהמליצה עלי שארצה בנושא צילום.
משפטים שכתבתי לחקירה בדף השיפוט:
-אני נעלבת מאמא שלי בגלל שהיא לא מנסה להבין מה אני עושה.
-אני רוצה שאמא שלי תקשיב לי.
-אמא שלי צריכה להבין שאני משנה מקצוע כבר תקופה.
-אמא שלי צריכה להכיר בתועלת של דרך הליווי/הנחייה שלי.
-אני זקוקה לזה שאמא שלי לא תחסום אותי. - זה המפשט שהכי הפעיל אותי ולכן לקחתי אותו לחקירה.
-אמא שלי צריכה להשקיע מאמץ בלהבין מה אני עושה.
סעיף 6.
אני לא רוצה לחוות שוב לעולם:
שמבטלים אותי. כי אז זה מוציא לי את הרוח מהמפרשים ומשתק אותי מרוב ייאוש.
יאללה לעבודה
1. האם זאת האמת באותה סיטואציה ש"אני זקוקה לזה שאמא שלי לא תחסום אותי"? כן
2. האם אני יכולה לדעת בוודאות שזאת האמת? כן
3. איך אני מגיבה, מה קורה לי כשאני מאמינה למחשבה, "אני זקוקה לזה שאמא שלי לא תחסום אותי"?
אני מרגישה שעולה לי הדם לראש, באמת הפנים שלי מתחממות. אני כועסת ונעלבת יחד. חודשים אנחנו מדברות על עבודה של שינוי מחשבתי ותודעתי, אמא שלי גם חוותה פעם אחת את "העבודה" ובכל זאת ברגע שהיא יכולה להמליץ עלי היא בוחרת להגיד שאני יכולה לתת הרצאות בנושא צילום. אני מנסה לחשוב איך אני מתקשרת לאישה שאמא שלי דיברה איתה ואומרת לה "אמא שלי לא יודעת במה אני עובדת, אני מעבירה הרצאות בנושא אחר, לא צילום". הרגשתי שהיא שמה לי מקל בגלגלים, שלאישה הזאת אין לי מה לפנות. השיחה הזו מגיעה אחרי שבוע של טלפונים שיווקיים שלי לעמותות, שיחות בהן אני מציעה תכניות של מפגשים קבוצתיים. ואז אמא שלי לוקחת אותי אחורה. אני כל כך משיקעה במיומנויות ובמקצוע שלי, מה פתאום עכשיו צילום, מאיפה זה בא? אני כועסת כי אני מרגישה שאין לי מה לדבר ולהסביר ולהיות בנוח ובטוב אם אני מקבלת סטירות לחי כאלה בסוף. עדיף לי כבר לסתום, לא לבקש עזרה ולא לשתף בכלום. אני ממש לא רוצה לדבר איתה באותו רגע והולכת הצידה, די מאוכזבת והמומה והנונשלנט שלה למה שקרה. כאילו אין שום תקשורת בינינו. אחרי כמה דקות אני נרגעת ומנסה לחזור לעניינים כרגיל. אבל לא באמת כרגיל כי השינוי הוא לא מתוך הבנה שלאמא שלי הייתה כוונה טובה וזה בסדר אלא שינוי מתוך- אני לא אשנה אותה ולא רוצה טובות ממנה, ואין לי כח יותר. אפילו שאני לא יכולה לשים את האצבע על סיטואציה דומה איתה בעבר זה ברור לי שהיו מלא כאלה בכל גיל ובכל נושא. כלומר זו לא תחושה חדשה שלי, חוסר ההבנה הזה בנינו, שאין יישור קו. שאני באמת לא מבינה אותה והיא באמת לא מבינה אותי. המחשבה "אני זקוקה לזה שאמא שלי לא תחסום אותי" משרתת אותי בזה שאני מוצאת את עצמי מגייסת גם אורך רוח ונשימה כלפיה ואני לא נוטרת טינה לאורך כל הערב וגם אני יודעת שהיום, שלא כמו לפני שנים ספורות, יש לי דרך להתמודד עם הפגיעה הזו. אני יכולה לעשות את "העבודה". אני גם אומרת לעצמי שהליווי העסקי עובד טוב, שהעסק מתגלגל יפה ושיש התקדמות בשטח, אני לא באמת צריכה את העזרה שלה אז למה אני מבקשת אותה? אני מבינה שזו עוד דרך שלי ליצור איתה קשר אבל ת'כלס אני יכולה להיות עם אמא שלי בקשר גם בלי לבקש ממנה עזרה או לקבל את האישור שלה, או לוודא שהיא מבינה אותי ומיישרת איתי קו בדברים שחשובים לי. חשוב לי להבין את זה ולחיות את זה. בעסק של מי אני נמצאת כשאני מאמינה למחשבה "אני זקוקה לזה שאמא שלי לא תחסום אותי"? אני בעסק שלה. כן חסמה לא חסמה, אני גם מפרשת לחומרה את מה שעשתה, כי אני יודעת שהכוונה שלה הייתה טובה, השליטה על הפרשנות היא שלי בלבד בדיוק כמו שאם היא חוסמת או לא, זו החלטה שלה. אבל רגע, למה אני בוחרת לחשוב ולפרש את הסיטואציה באופן די אוטומטי ככזו שבה היא חוסמת אותי? זה באמת לא משהו שהיא עושה זו פרשנות שלי בגלל סיטואציות רבות אחרות מהעבר. לשם אני ישר חוזרת. אוקי, עכשיו כשאני מחזירה את המחשבה לעסק שלי- כלומר רואה בוודאות שזו מחשבה שלי שבכלל לא קשורה לאמא שלי, אני מבינה שאני יכולה לשנות פה דפוס. הללויה. בואו נמשיך...
4. מי אהיה באותה הסיטואציה בלי המחשבה "אני זקוקה לזה שאמא שלי לא תחסום אותי"?
קודם כל לא אתקוף אותה. אנסה יותר להסביר. לא אשמע כל כך ביקורתית ומיואשת ממנה. לא אנסה לגרום לה להרגיש אשמה על זה שהציגה אותי כצלמת או על זה שהיא לא מבינה אותי. אהיה מנותקת ממנה ואראה את הפרופורציה של הדברים. האישה הזו יכולה הייתה להיות אשת קשר אבל אני יכולה להגיע לאותו מקום בעצמי בלי קשרים וטובות. כן, הפרופורציה תאזן את התגובה שלי. גם לא יהיה לי חשוב להוכיח ולהיות הצודקת. אתן יותר משקל לזה שאמא שלי כן חשבה באותו רגע איך היא יכולה לעזור לי. גם אוכל לראות שבאמת אין לה את המילים להסביר מה אני עושה, אפילו לי קשה להסביר מה אני עושה על רגל אחת, ואני צריכה יועצת עסקית מעולה שתלמד אותי איך להציג את עצמי, אז מה אני רוצה מאמא שלי? צלמת זה קל להסביר. אז הייתי יכולה באותה סיטואציה יותר להתרכז בלהנגיש מילים לתיאור של מה שאני עושה. עשיתי את זה קצת אבל בין כל שאר הדברים. על זה היה צריך להיות הדגש. פחות רגש יותר מה אפשר לעשות הלאה.
נמשיך להיפוכים:
משפט- "אני זקוקה לזה שאמא שלי לא תחסום אותי"?
היפוך לניגוד: "אני זקוקה לזה שאמא שלי תחסום אותי"?
דוגמאות: 1. כדי לראות שזה משפיע עלי פחות ופחות עם השנים. שאני מצליחה יחסית בקלות להתנער מהחסימה, מהכעס, ובכלל מהרגשות הנאחסים שעולים בי. אני סולחת יותר מהר, מתרככת יותר מהר וכן רואה את מה שטוב בלי להרגיש שזה מאולץ.
2. אני ורק אני אחראית לשיווק של העסק שלי ואף אחד בעולם לא יכול לחסום אותי. אני אקבל עוד לא מעט פעמים תשובה של "לא מתאים" אמא שלי זה רק סיפתח, היא מאמנת אותי להפגע לרגע ולהמשיך הלאה בשמחה ובאמונה שאצליח.
3. באיזה שהוא מקום אני רגילה לזה שאמא שלי חוסמת אותי, אני לא חושבת שהיא עושה את זה בכוונה או מתוך מודעות, זה ההרגל. בכל מקרה אני מפרשת מעשים שלה כחסימות מולי, כהתנגדות אלי, "היא לא מבינה אותי". אני מרגישה עכשיו שמשהו מתרכך לי בבטן, תחושה כזאת שיכול להיות אחרת, קלילות יותר, פחות קושי והחזקה עיקשת של משהו שאני רגילה לחשוב ולחוות.
היפוך לאחר: "אמא שלי זקוקה לזה שאני לא אחסום אותה"?
דוגמאות: 1. באותה סיטואציה אמא שלי הציגה בפני משהו טוב שעשתה עבורי. היא חשבה עלי כשפגשה מישהי שלא הכירה וחשבה איך לקדם אותי ואת העסק שלי. במקום להודות ולפתוח שיחה כנה ובונה על הנושא, התחלתי לכעוס ולהגיב בצורה קצרת רוח ולא יפה. הראתי רק כמה אני מאוכזבת ומבואסת ומתוסכלת. זה לא יפה. למרות שלקח לי יחסית מהר, כמה דקות להתעשת ולעבור נושא וזהו, היה אפשר להיות יותר בוגרת בסיטואציה הזאת. ושוב אני מבינה שזה דפוס תגובה שלי מול אמא שלי (כן, אני בת 50). טוב לשים על זה את האצבע. 2. אמא שלי באמת חשבה שלא מתאים לגיל השלישי תכנים של שינוי מחשבה ולכן המליצה עלי כמרצה לצילום. אני חסמתי את שיקול הדעת שלה וזילזלתי בו.
היפוך לעצמי: "אני זקוקה לזה שאני לא אחסום את עצמי"?
דוגמאות: 1. קודם כל בזה שאני פועלת בתגובות אוטומטיות מול אמא שלי. אין לי מנגנון עצירה. אני אמנם מתעשתת מהר אבל זה לא מתוך הסתכלות עליה אלא מתוך רצון לשחרר מהר ולהבין שאני לא בעסק שלי. אני מבטלת אותה כדי להרגיש שאני יכולה להתמודד עם מה שקורה. התגובה האוטומטית חוסמת את הראיה שלי, את יכולת יצירת תגובות אחרות למצבים האלה בהם אני מרגישה לא מוערכת, שלא מקשיבים לי וכד'. אני חוסמת את עצמי בכך שאוטומטית אני מפעילה מנגנון הגנה.
2. כשאני מפרשת סיטואציה כך שמישהו חסם אותי, אם אני רוצה ואם לא, אני צוברת נקודות שליליות של אי הצלחה. למה לי? אני יכולה באמת להיות הרבה יותר רכה עם התגובה שלי ולהבין שהרי לא הכל קשור אלי, לפעמים לא מתאים, לפעמים לא רוצים, לפעמים אין תקציב. זה בסדר. אף אחד לא חוסם אותי. אני מאוד רוצה לרכך את המחשבה הזאת. עולה לי כל הזמן שבדרך להצלחה יש הרבה מכשולים אבל אני לא מרגישה שזה נכון לסיטואציה הזו. יכול להיות שיהיו סירובים להצעות שלי, אלו לא כישלונות ואני לא רואה סירוב כחסימה. אני מבינה שכדאי לי לעשות תטא הילינג לבדוק מאיפה המחשבות על החסימה עולות, בכלל ומול אמא שלי וחסימה. לנקות את התאים שלי מהמילה הזו בכלל, לא רוצה אותה יותר.
היפוך לסעיף 6.
אני לא רוצה לחוות שוב לעולם:
שמבטלים אותי. כי אז זה מוציא לי את הרוח מהמפרשים ומשתק אותי מרוב ייאוש.
היפוך:
אני מוכנה לחוות שוב שמבטלים אותי. כי אז זה מוציא לי את הרוח מהמפרשים ומשתק אותי מרוב ייאוש.
איך זה נכון? כי בשנה האחרונה למרות שהחטופים בעזה מילאו את הייאוש והעלו את רף הייאוש על גדותיו מליון פעמים, הצלחתי לזוז עם העסק. ועכשיו שהחטופים החיים כאן, אני מיד רואה שינוי התנהגותי אצלי, כאילו שמתפרצת עשייה שלא הרגשתי שנכון לעשות עד שהם לא חזרו, לא הרגשתי ראויה לעשות, להרוויח, לצאת עם סדנאות. עכשיו זה מתחיל להשתנות. אני מוכנה לחוות שמבטלים אותי וייאוש (לא כמו זה שיש חטופים בעזה, ממש לא), כדי לזכור שאפשר אחרת, שאני יכולה ליצור ולעשות ולתת, המון לתת כי זה מה שמרגיש לי נכון ועושה לי טוב על הלב. אני מזכירה לעצמי שאי אפשר לבטל אותי או להוציא לי את הרוח מהמפרשים, הרוח תמשיך לנשוב, זה הטבע שלה.
אני אוהבת מאוד בסוף כל חקירה למצא משפטים שממצים אותה, כאלה שאני יכולה להוסיף לי לאוסף משפטים מעצימים שהם באמת שלי, שאני אקרא אותם אני אזכר בחוויה הזו. משפט כמו: "הרוח תמשיך לנשוף במפרשים כי זה הטבע שלה" הוא אחד כזה לאוסף.
תטא הילינג
הולכת לעשות תהליך תטא הילינג על כל נושא החסימות ומול אמא שלי בפרט:
בתטא הילינג אני שואפת לנקות מהתאים שלי דפוסי התנהגות ומחשבה מודעים ולא מודעים שמנהלים אותי, מעכבים אותי וכמו שאמרתי הרבה היום, חוסמים אותי. אני עולה לתדר תטא, מתחברת למקום גבוה ושואלת שאלות, חוזרת אחורה בזמן, בצורה מאוד עמוקה ושקטה. חווה מצבים שואלת שאלות וככה יכולה לנקות מהתאים שלי מה שלא משרת אותם ואותי, לנתק כבלים אנרגטיים שמעגנים אותי לדפוסים לא טובים ומגבילים.
מה שעלה ממש מיידי זה שאמא שלי מעמידה אותי מול האמת שאני לא רוצה להודות בה. היא מעלה מעל פני השטח את מה שאני מעדיפה לא לחשוב עליו. עלו כמובן כמה סיטואציות אבל לא אפרט אותן כאן. בזה שאמא שלי לקחה על עצמה את התפקיד הזה- במודע או שלא- אני יכולה להחליט החלטות מהר יותר ולהיות נאמנה לדרך שלי. זה נעשה כי אני מתנגדת לאמא שלי שמראה לי דרכים שאני לא רוצה ללכת בהן אבל שוקלת אותן ואז בעימות שנוצר מולה אני מבינה באופן חד משמעי שזו לא הדרך, ואני כועסת על אמא שלי שהיא דווקא מצדדת בדרך. בסיטואציה הקטנה והספציפית הזו, אני מבינה שאני באמת לא משווקת יותר את הצילום. אני נהנית לצלם, ומתפרנסת גם מצילום ויחד עם זאת אני הדרך שלי כבר התפצלה לתחום אחר, אני לגמרי מושקעת בו ושם אני רואה את העתיד שלי. כלומר, אני לא מתפתה לתת הרצאה בצילום, למרות שאני ממש טובה בזה ויש לי כמה מוכנות. בזכות העימות אני מבינה מה העתיד שלי, לאן אני שואפת, מה אני מבקשת ורוצה. אז בתטא שיחרתי את אמא שלי מהתפקיד הזה, להניח לי את האמת כדי לזרז את תהליכי ההבנה שלי לגבי הדרך שלי. היא יכולה להיות איתי יחד, אין לי יותר צורך בעימות. זה התפקיד שלי לשחרר את עצמי ממה שלא מתאים לי יותר, לא שלה.
הצטרפו אלינו לקבוצת העבודה "עכשיו תורי". נפגשות בימי רביעי 19:45-21:00 ללא עלות בזום. קבוצת הוואטסאפ
תגובות