ציפייה. מעבר דירה, מהרגע לעכשיו... ציפיתי, ציפיתי, ציפיתי, ושום דבר לא קרה!

המחשבות שעברו לי בראש כשהתחלתי להבין שיש סיכוי שאחרי הכל הפאזל לא מתחבר והדירה לא מתאימה היו: "אני כישלון, נכשלתי, איזו פדיחה, ממש מביך, אני כל כך קטנה, האם אני מוותרת כי אני חלשה?".

כבר הודעתי לכל העולם על המעבר, אנשים התחילו להגיע לראות את הדירה שלי ותכלס הודעתי בעבודה שאני עוברת...

מפגש אקספלור

ציפיתי מעצמי להיות חזקה מול כל התנגדות, ציפיתי שאוכל להתמודד עם כל מכשול וקושי במעבר כל כך קצר, ציפיתי שהבת שלי תיתן לי את ההסכמה שלה ותראה את הפוטנציאל שאני רואה בדירה, ציפיתי מבעל הבית שימצא פתרונות לדברים שחשובים לי ולא מוצעים בדירה, ציפיתי שיבואו שוכרים ביום הראשון לפרסום, ציפיתי שההובלה תהיה פחות יקרה באופן משמעותי. ובעיקר, ציפיתי מהייקום/מבורא עולם שיהיו לצידי ויזיזו את מה שצריך כדי שאוכל לעבור באופן חלק כמו שדמיינתי.

---

ביום רביעי שעבר נסעתי עם הבת שלי לראות מקום שהיא רוצה ללמוד בו בשנה הבאה בכרמיאל (כן, נזכרנו בדקה ה-90). על הדרך קפצנו לראות 5 דירות להשכרה באמירים. אני גרה במבשרת ציון וכבר שנים אני רוצה לעבור לצפון.

דירה אחת שראינו הרגישה לי נכון. היה לה נוף נהדר להרים ולכנרת, אנרגיה טובה, הגודל מתאים ואפילו היה לה ממ"ד קטן, מה עוד אפשר לבקש?

אז זהו, שיש לי 2 כלבים ו- 2 ארנבות ובדירה לא היו מרפסת או חצר שיכול להתאים להם. לכלבים שאוהבים לרבוץ בחוץ ולארנבות שכרגע גרות בעיקר במרפסת ענקית שעומדת לרשותן ואני לא רוצה לגדל בדירה. אה וגם, הבת שלי מאוד לא אהבה את הדירה.

במשך השבוע עד יום רביעי הבא- פרסמתי את הדירה שלי לשכירות, התחלתי לבדוק הובלות, התחלתי להיפרד משכנים שאני אוהבת, ואפילו הודעתי בעבודה שככל הנראה אני עוברת בעוד חודש. OMG התרגשות שיא, פרפרים והכל, בזמן שהבת שלי כועסת ואני יודעת שאין עדיין פתרון לבע"ח. אני אומרת לעצמי שאמצא פיתרון להכל, אפשר לשדרג את הדירה כך שהבת שלי תאהב אותה, אדבר עם בעל הבית על מקום חוץ עבור הארנבות. הכל יסתדר, רק קצת זמן וזהו, הכל פתיר.

ואז, ביום רביעי האחרון, בדיוק שבוע אחרי הביקור הראשון, נסעתי עם אבא שלי לבדוק שוב את הדירה ותכלס לחתום. אבל, הדירה נראתה לי קצת שונה, פחות ורודה, כן עם פוטנציאל ובעיקר מוזנחת הרבה מעבר למה שזכרתי. התחלתי לאבד ביטחון בהחלטה, לא הבנתי אם הפרפרים בבטן נובעים מהתרגשות או מפחד.

הזכרתי לעצמי שיש לי מספיק ניסיון עם "העבודה" לדעת שאחליט החלטה נקיה מ"מה יגידו או יחשבו עלי" כי שנים עבדתי על זה. ידעתי שאני יכולה להגיע להחלטה שאחיה איתה בשלום, כי זה הפך למוטו שלי בשנתיים האחרונות בעיקר. זה כל כך מעודד ומוריד לחץ.

בסוף היום הבנתי שהדירה לא מתאימה, ולמרות שכל כך רציתי וגם ראיתי את החלקים של הפאזל מתחברים מעולה ממש מול העיניים שלי, הבנתי בעצב שזה עדיין לא הזמן, שאני מחזירה את הזמן אחורה, מורידה את הפרסום, מבטלת את ההובלה...

במהלך השבוע הזה ציפיתי שהמחשבות החיוביות שלי יזיזו את החלקים של הפאזל בדיוק בצורה המדויקת שראיתי בעיניי רוחי. שכל החלקים יתחברו למעבר טוב וחלק. זה כבר קרה בעבר (כן, אני עדיין מתמודדת ואין לי תשובה אחרי ה 7.10.2023 ל"הכל לטובה" ו"כל עכבה לטובה" וכו' זה כבר לא מוביל אותי בכלל). ועדיין הייתי ב state of mind של "את תצליחי לעשות את מעבר הבזק הזה, למרות ההתנגדות של הבת, ולמרות שאין מקום לארנבות, הדירה מקסימה ויהיה לך שם ממש טוב.

---

נראה לי שיש שלושה סוגים של ציפייה

הסוג ראשון, הציפייה שלי מעצמי. אני מתכננת משהו שנראה לי ריאלי, שאני יודעת שאני יכולה לבצע, שיש לי את הזמן ואת הידע- שזה אפשרי! אני מצפה ומקווה, אבל הרבה מדי פעמים זה עדיין לא קורה, ואני מתבאסת ומאוכזבת וממשיכה לצפות, כי בראש שלי זה כן אפשרי.

הסוג השני, הציפייה מהאחרים. מהילדים- כמובן, מההורים- ברור... מהחברים, מהממשלה, מאלוהים. כאן, אחרי כל כך הרבה שנים של העבודה של ביירון קייטי, אני מבינה שיש לי תלות במישהו אחר ובגלל זה, כל האכזבה והבאסה וכל הדברים האלה יגיעו, אבל אני כבר יודעת להתמודד עם זה, כי העוצמה של הציפייה מהסוג הזה מאוד נמוכה, והרגשות האלה כבר לא מנהלים אותי. סבבה.

והסוג השלישי, הציפייה הזאת שמרחיבה את הלב, שמכוונת לאופק טוב יותר, לאפשרות לשינוי לטובה. כזאת שיש בה פליאה. למשל במעבר דירה, שינוי קריירה, זוגיות חדשה.

אז למה הציפייה הזאת מרגישה כל כך חיובי? יש כאן תקווה, כמו בסוג הראשון, יש כאן קצת תלות, כמו בסוג השני, או שהתלות לא רלוונטית? יש כאן התמסרות, מה יש כאן? אולי אמונה, אולי אמונה היא המרכיב שיש בעיקר בסוג השלישי. אולי את האמונה הזאת אני יכולה לחבר לציפיות שלי מעצמי, ולחזק את האמונה בעצמי? ביכולות שלי, בלמידות שלי, בחוזקות... אולי, זה נשמע מבטיח, אעבוד על זה. מה אתן חושבות?

---

נ.ב (-:

אני מחפשת דירת 4 חדרים במצב טוב מאוד, מרוהטת לשנה לפחות, עם מרפסת אחת או יותר, ביישוב קהילתי בגליל, מקום גבוה וקריר. יישוב שאין בו תעשייה של בע"ח. מכירות משפחה שתרצה להשכיר או קבוצות וואטאפ רלוונטיות? Talk to me.