top of page

ביירון קייטי - הפרעת הקשב גורמת לי לקחת סמים

ב"עבודה" של ביירון קייטי", איך חוקרים הפרעת קשב בלי שיפוטים עצמיים? ע"י האנשה. נקפוץ לדוגמא:


הפרעת קשב ביירון קייטי

יום שלישי הוא יום שאני יחסית גמישה בזמנים ולכן היומן שלי מלא בלפחות חמש עשרה משימות שברור לי שאספיק את כולן. הכל אני עושה ביום שלישי. רק שלא. אם אני מסיימת חמש משימות זה ממש טוב. יום שלישי האחרון, שתיים עשרה בצהריים אחרי מפגש בשיטת העבודה אני קולטת שאין מצב שהמשימות ביומן יעשו מעצמן כי תחושת הזמן שלי מול הספק די לקויה. הפתרון המדהים ביותר- ריטלין. לוקחת את הכדור ורבע שעה אח"כ אני שוחה ממשימה למשימה, וגם משימות שחשבתי שאשלים רק חצי, אני משלימה לגמרי. מה אגיד לכם- שלמות. אבל, מחלחלת אצלי תחושה לא נעימה, שאני מרמה. שזאת לא אני שכל כך מוצלחת אלא "אני" על סמים. המחשבה הזו משחירה את ההישגים שלי בסוף היום.

 

דף שיפוט

סיטואציה. יום שלישי בערב אני מסתכלת על כל מה שכן עשיתי היום.

סעיף 1: אני מבואסת ומאוכזבת מהפרעת הקשב מפני שהיא גורמת לי לקחת סמים.

סעיף 6: אני תמיד כותבת את סעיף 6 כי אני מתייחסת אל החוויה כל זמן החקירה.

אני לא רוצה לחוות שוב לעולם שאני תלויה בסם ואין לי סיכוי להצליח בלעדיו.


העבודה

מחשבה לחקירה: הפרעת הקשב גורמת לי לקחת סמים.

ארבעת השאלות:

1. האם זאת האמת? לא.

3. איך אני מגיבה ומה קורה באותה הסיטואציה כשאני מאמינה למחשבה: הפרעת הקשב גורמת לי לקחת סמים?

הפנים שלי מתעוותות בייאוש ועצבות. אני מרגישה נמוכה ומכווצת. אני אומרת לעצמי שאני לא יוצלחית ולוקחת נשימה עמוקה להטמיע את המחשבה הזו. אני מבואסת מההתנהלות שלי. כל חוויות ההצלחה שחוויתי באותו היום נמחקות. כל הפעמים שהסתכלתי ברשימה ומחקתי שורה, נמחקות לי גם מהמוח. לא הרווחתי ביושר את התשבחות של סוף היום. בראש שלי, הפסיכולוגיתCBT שאני הולכת אליה, גוערת בי ומאוכזבת ממני. אני רוצה לחזור להיות בעננים מההספק וכבר לא מצליחה.

בעסק של מי אני נמצאת כשאני מאמינה למחשבה שהפרעת הקשב גורמת לי לקחת סמים? זו שאלה קשה כי אני מוצאת את עצמי מזדהה עם הפרעת הקשב, היא דבוקה אלי וחלק ממני. אם זה ככה אז אני בעסק שלי. לא נעימה לי התווית הזו, הראש שלי לוקח אותי למחשבות על איך שהעולם היום מתנהל ושאני צריכה להיות בתוך משבצת מסוימת כדי להצליח או להיחשב מצליחה. אני מאוד בהתנגדות ומבינה שאני רוצה להרחיק ממני את זהות מופרעת הקשב. אם אני מסתכלת על הפרעת הקשב כאל משהו לידי, קצת רחוק (עולה לי דימוי של מדבקה על הגוף ואני רוצה להרחיק יותר את ההפרעה הזו, שלא תהיה לי כמו דיבוק). יותר קל לי ואני מבינה שאני בעסק של אלוהים. כן עולם מודרני, לא עולם מודרני, זאת ההתמודדות שלי אבל לא חלק ממני. איך המחשבה - הפרעת הקשב גורמת לי לקחת סמים - משרתת אותי באותה סיטואציה? אוי, פתאום אני רואה את עצמי כמורגלת בהלקאות עצמיות כאלה. זה מעציב. אני מרחמת על עצמי קצת ואז אני יכולה להיות בסדר עם כל מה שלא אצליח כשלא אקח ריטלין. יש לי תירוץ לא להצליח כי אני לא רוצה להיות תלויה בסם הזה.

אני יכולה לספר לי ולעולם שיש לי הפרעת קשב והיא אשמה בכל מה שאני לא עושה.

4. מי אהיה באותה הסיטואציה ביום שלישי בערב, ללא המחשבה: הפרעת הקשב גורמת לי לקחת סמים?

אהיה רק בהודיה ענקית לריטלין. אהיה אפילו גאה בי שבחרתי יום מוצלח לריטלין, יום שיש לי הרבה שעות למלא בהרבה משימות ולא יום שיש לי פגישות ומשימות יחד עם אנשים (ששם אני לא מרגישה שאני צריכה ריטלין). אהיה גאה בי על כך שאני לא לוקחת כל יום ריטלין ואפילו לא פעם בשבוע (אחרי שתקופה לקחתי כל יום והתמכרתי). אהיה גאה בי על כל משימה שהספקתי היום. אני מחויכת, נושמת, אפילו צוחקת. איזה כיף לי. עשיתי היום מלא דברים חשובים גם לשיווק, גם עבודה על צילומים, מיילים, טלפונים. ממש נפלא. הכל טוב. אני יושבת בערב לא עייפה וכן מרוצה ויש לי זמן להיות עם הבת שלי בטוב ובלי לחץ.


היפוכים למחשבה: הפרעת הקשב גורמת לי לקחת סמים.

היפוך לנגדי: הפרעת הקשב לא גורמת לי לקחת סמים. המילה "גורמת" צורמת לי. אף אחד לא גורם לי שום דבר. אני מחליטה לקחת ריטלין ועושה את זה די במשורה ובימים שאני יודעת שאפיק את המיטב מהכדור הזה. יופי לי!

היפוך לעצמי: אני גורמת לי לקחת סמים. כן, זו החלטה שלי. והמילה סמים חזקה מאוד. נכון, הייתי מכורה לריטלין אבל אני כבר לא. נכון, אני חוששת להתמכר שוב אבל הולכת לטיפול CBT ולא נשארת עם פיתרון אחד וניזקקות. אני גם מרגישה שהמילה "גורמת" לא מתאימה, אני מחליטה לקחת סם באותה סיטואציה והוא מאוד עוזר לי. ואני עם אצבע על הדופק. אבל בכל מקרה הפרעת הקשב לא גורמת לי לשום דבר, כל מה שאני עושה זו החלטה שלי. אני כבר לא מכורה וזה בסדר לי מידי פעם לקחת את הסם הזה.

היפוך למחשבה: במחשבה שלי הפרעת הקשב גורמת לי לקחת סמים. בלי המחשבה הזו באותה סיטואציה הייתי מאושרת ממה שעשיתי באותו יום. לא הייתה עננת האשמה והאכזבה מעצמי רק שבחים על ההספק וההשיגים.

 

אני יכולה לכתוב עכשיו שמתוך החוויה של סעיף 6 - אני לא רוצה לחוות שוב לעולם שאני תלויה בסם ואין לי סיכוי להצליח בלעדיו- שאני מבינה שכל כך הגזמתי. מה קרה? פעם בשבועיים לקחתי ריטלין ובשאר הזמן הסתדרתי די טוב. אני יכולה להרגע וכן להיות ביותר תשומת לב לקולות המאשימים והמחלישים בראש. שזה אגב, בדיוק מה שהנחתה אותי הפיסכולוגית בטיפול ה CBT.




ความคิดเห็น


bottom of page