אני לא רוצה לחוות שוב לעולם שמתעלמים מהקיום שלי
- עידית וגנר
- לפני יומיים
- זמן קריאה 9 דקות
סיפור רקע: בקיץ 2022 (לפני שלוש שנים ו3 חודשים) דן חבר שלי טס לשנת שבתון עם המשפחה שלו ולא ידע מה לעשות עם איציק הכלב הזקן שלהם. הצעתי לשמור על הכלב לשנה. הכלב התגלה ככלב הכי מצחיק, שמח ומקסים בעולם (אבל זה באמת לא רלוונטי). אחרי שנה דן ומשפחתו חזרו לביקור והכלב היה אצלם שבועיים בשמחה. ואז הם טסו לעוד שנתיים וחזרו לארץ בקיץ האחרון לתמיד. אחרי שנתיים שלא חזרו (כלומר, בקיץ של שנה שעברה), התרעתי ואמרתי שאיציק לא יוכל לחזור אליהם אחרי 3 שנים כי כבר הוא יהיה מאוד זקן וזה עלול לטלטל אותו מאוד. הם הסכימו ואמרו שימשיכו לדאוג לו גם אם ישאר איתי.
אחרי שחזרו באוגוסט האחרון, המשפחה של דן פגשו את איציק ולא ממש התייחסו אליו והוא לא זיהה אותם. הוא מינימום בן 17 והמצב הרפואי שלו לא מזהיר. לאורך 3 שנות שהותם בחו"ל דן מימן את ההוצאות על איציק.
מזכירה שיש פרק מוקלט של כל הטקסט הארוך הזה כאן.
אז הינה סיטואציה כמו שצריכה להיות, קצרה ותחומה בזמן ובמקום
ב 2.11 כתבתי לדן וביקשתי שימשיכו לממן את ההוצאות על איציק כמו שסוכם, שלחתי קובץ הוצאות. במשך שבועיים הבאים שלחתי עוד 3 הודעות והתקשרתי פעמיים. דן לא ענה.
סעיף 1. אני רותחת על דן משום שהוא לא עונה לי.
סעיף 2. אני רוצה שדן לפחות יגיב. אני רוצה שדן ייתן לי תשובות.
סעיף 3. דן צריך לקחת אחריות. דן צריך לעמוד במילה שלו.
סעיף 4. אני זקוקה שדן יבין שלאיציק אין ביטוח והוא מאוד זקן. אני זקוקה שדן יבין שאי אפשר להיעלם בצורה כזו.
סעיף 5. דן: רשע, קמצן, עלוב.
סעיף 6. אני לא רוצה לחוות שוב לעולם שמתעלמים מהקיום שלי בצורה כל כך בוטה.
יאללה לעבודה
סעיף 1:
בסעיף 1 ניקח את החלק השני לחקירה: דן לא עונה לי.
לעבודה:
1. האם זאת האמת באותה הסיטואציה שדן לא עונה לי? לא.
קופצים לשאלה 3.
3. איך אני מגיבה, מה קורה לי כשאני מאמינה למחשבה, דן לא עונה לי.
אני מקללת, עצבנית אש, מספרת למי שסביבי ומכירים אותו. מחפשת סימפתיה מהם. כואב לי כל כך שדן ומשפחתו שכחו מאיציק אחרי שאמרו בשנה הראשונה לפחות כמה הם אוהבים אותו. כואב לי שהם חזרו לארץ ולא מעוניינים אפילו לפגוש אותו. אני בעיקר נפגעת עבור איציק וזה מה שבאמת מכעיס אותי. כאילו בבקשת הכסף אני מכריחה אותם להכיר בו ולא לנטוש אותו בצורה כל כך מובהקת. היה לי קשה בשנתיים האחרונות שלא שאלו בכלל לשלומו. איציק הגיע אליהם בגיל 4-6, כמה עבר הכלב הזה. אני מרגישה שהלב שלי מתפוצץ מאהבה לאיציק ומקלה עלי המחשבה שהוא לא זיהה אותם באוגוסט האחרון ולא נשבר לו הלב. ככל שאני כותבת יותר אני מבינה שהכסף - למרות שהוא המרגיז וחוסר התגובה גם- פחות חשוב לי, אני יותר נעלבת ופגועה. אני מנסה להבין מה לא בסדר עם דן שהוא לא עונה, בהתחלה דאגתי עד שהבנתי שההתעלמות היא בחירה. אני מנסה להכנס לראש שלו, לא ביקשתי סכום כזה גדול. למה אי אפשר להגיב לפחות, אפילו לענות "לא מתאים לנו, הוא שלך". משהו, תגובה. כשדן אמר לי לפני 3.5 שנים שהוא לא יודע מה לעשות עם איציק מיד הצעתי שיביא אותו אלי בלי להכיר את האופי של איציק בכלל. בגלל שדן יודע שאני כל כך אוהבת את איציק הוא מרשה לעצמו לבטל אותי ככה? אני כל הזמן מקללת. אני נמצאת בעסק של דן כשאני מאמינה למחשבה שדן לא עונה לי. אין לי שום שליטה על זה ואין לי ברירה אלא לחיות עם ההחלטה שלו. אז אני מחבקת את איציק יותר חזק ונותנת לו יותר נשיקות כי יש בי משהו שקצת מרחם עליו שדן ומשפחתו שכחו אותו אחרי שהיה אצלם לפחות 8 שנים. אני מנסה להזכר מתי בעבר חוויתי את ההתעלמות הזאת, ברור לי בגוף שחוויתי אותה. אני מרגישה את הפליאה וחוסר הרצון להאמין שזה מה שקורה. אני לא מוכנה לקבל את זה, עד שאין לי ברירה ואני מרגישה מובסת, קטנה ומושפלת. מעניין שאני לא זוכרת עם מי או מתי זה קרה אבל כן בבירור את התחושות האלה.
4. מי אהיה באותה הסיטואציה בלי המחשבה דן לא עונה לי.
בלי המחשבה, כשאני מסתכלת על הווטסאפ ורואה שאין תגובה, פתאום מישום מקום עולה בי ריקוד כזה של שחרור וחופש. מוזר. שנתיים הם לא שאלו על איציק ורק מימנו את ההוצאות שלו. אני לא צריכה אותם, יש לי את הכסף למה שחשוב לי, גם אם זה על חשבון דברים אחרים. אני מרגישה שאני חוגגת את זה שאיציק הוא רק שלי, אני כל כך אוהבת אותו והוא כל כך חשוב לי. בלי המחשבה שדן לא עונה לי פתאום גם אין לי כזאת ציפיה ממנו לענות. הרי אחרי שנה הוא לא טרח להודיע לי שהם לא חוזרים וגם לא אחרי שנתיים. ואחרי 3 שנים הוא לא טרח להודיע שהם כן. אז מה אני כזאת מופתעת? קצת תמים או אפילו מטומטם מיצידי.
היפוכים:
משפט- דן לא עונה לי.
היפוך לניגוד: דן כן עונה לי.
דוגמאות: קודם כל בשאלה 1 בסעיף הזה עניתי לא כי מתוך השקט שבו שאלתי "האם זאת האמת?" הבנתי די חזק שאצל דן, לא לענות זה ממש לצעוק. דבר שני זה שאני מדמיינת בראש שלי מלא תשובות שלו, כולן עלובות אבל תשובות.
היפוך לאחר: אני לא עונה לדן.
דוגמאות: אני לא עונה לדן בהודעות שלי אליו על התשובות שהוא עונה לי בראש שלי. כלומר אני לא עונה לטיעונים שלו או שאני מדמיינת שהם שלו. אני רק מנסה לתת לו פתח לענות, להיות ג'נטלמן כי אני יודעת שעוד נפגש פעם פעמיים בשנה. אולי אני לא עונה לדן על הציפיות ממני, שפשוט אוותר ואשב בשקט.
היפוך לעצמי: אני לא עונה לעצמי.
דוגמאות: היום אני יודעת שבמצבים מסויימים אני לא יכולה לשנות את המציאות אבל אני כן יכולה לשנות את התגובה שלי למה שקורה. אז למה אני נשארת בלופ מחשבתי עליו ולא עושה את העבודה ובודקת מה עוד קורה שם, ובודקת בתטא הילינג מתי חוויתי את התחושות האלה שלא ענו לי ומנקה אותן? כלומר, אני מחפשת מענה מאנשים סביבי שיסכימו איתי אבל זה לא באמת נותן לי מענה ואני מתעכבת עם התהליכים שאני יודעת שיכולים לעזור לי לצאת מתחושת השיט הזאת.
סעיף 2.
אני בוחרת משפט אחד מהמשפטים שכתבתי:
אני רוצה שדן לפחות יגיב.
1. האם זאת האמת שאני רוצה שדן לפחות יגיב? כן.
2. האם אני יכולה לדעת בוודאות שאני רוצה שדן לפחות יגיב? כן.
3. איך אני מגיבה ומה קורה לי שאני מאמינה למחשבה ש"אני רוצה שדן לפחות יגיב"?
אני בוהה במסך של הטלפון, פתאום מזהה שהוא online כלומר הוא באמת מסנן אותי. אני עם פה פתוח, לא מאמינה שזה קורה. לא מגיעה לי תגובה? שום דבר? עד כדי כך דפיקות? לפחות שיהיה בן אדם ויסביר למה לא, משהו. אבל כלום. אני רוצה שהוא לפחות יגיב כדי שבמפגשים הבאים הבילתי נמנעים שלנו אוכל להסתכל עליו. אני רוצה שהוא יגיב כדי שלא יבטל אותי ואת כל מה שהייתי בשביל איציק 3 שנים, כל מה שהוא לא היה. בא לי לנער אותו כי מרגיש לי שהוא באיזו תרדמת. והאמת שעכשיו כשבועיים אחרי ההודעה האחרונה ששלחתי, לא בא לי כבר תגובה, שום תגובה. וזה מוזר לי. פתאום אני לא רוצה לראות ממנו תגובה עכשיו. בזמן הסיטואציה כן, לגמרי כן.
4. מי אהיה בלי המחשבה שאני רוצה שדן לפחות יגיב? אני שמה ז'. שיקפוץ לי. למה אני צריכה להרגיש כל כך רע? שהוא ירגיש. אני יותר מזלזלת בו ופחות מרגישה פגועה. אני רואה אותו כאדם חלש ועלוב שלא קשור אלי בשום צורה. וכשנתראה, מה שיהיה יהיה. הוא פשוט לא מרגש אותי.
היפוכים למחשבה: אני רוצה שדן לפחות יגיב.
היפוך לשלילה: אני לא רוצה שדן לפחות יגיב.
דוגמא: לפחות ככה אני רואה את הפרצוף האמיתי שלו בלי שום מסכות. אחרי ששנתיים לא שאל פעם אחת מה שלום איציק ולא טרח אפילו לכתוב לי אם הם חוזרים או לא כל קיץ. מה אני מתפלאת בכלל, מה זאת התמימות הזאת? בשביל כמה אלפי שקלים אני מתרפסת ומנסה? יאללה תחתכי בי.
היפוך לאחר: דן רוצה שאני לא אגיב.
כן, אני מניחה שהוא רק רוצה שהסגה הזאת עם הכלב תיגמר. לא מעניין אותו כלום, הוא סתם אדיש ודוחה. הוא לא רוצה איתי כל קשר כבר שנתיים אז מה פתאום עכשיו?
היפוך לעצמי: אני רוצה שאני לא אגיב.
דוגמא: זה ממש נכון, אני רוצה לא לקחת ללב, לא לנסות להכנס לו לראש ולשפוט אותו לכף זכות בכח כל הזמן, אני רוצה לא להגיב להתעלמות שלו, לשמוח שזכיתי בכלב המושלם בתבל בלי השיט של דן שמעיב. אני רוצה להיות בצ'יל שלי ולא לשים עליו כל כך. אני רוצה שהאגו שלי לא יקפוץ, ויתעמת ויחפור ויתעקש ויהיה צודק. אני רוצה שקט מחשבתי. חוסר מאמץ.
סעיף 3.
אני בוחרת את המשפט: דן צריך לעמוד במילה שלו.
באותה הסיטואציה.
1. האם זאת האמת? כן.
2. האם אני יכולה לדעת בוודאות שזאת האמת? כן!
3. איך אני מגיבה ומה קורה לי כשאני מאמינה למחשבה שדן צריך לעמוד במילה שלו?
אני בקריז, איך ככה כותבים משהו ולא מתייחסים אליו? מה לא ברור בהסכם שהיה לנו? אני שומרת על איציק ואתם ממנים הוצאות. השארתם אצלי כלב קשיש ללא ביטוח קחו אחריות לעזאזל. אני חושבת שדן דוחה, חסר רגישות, איש רע ומרשע שמתחבא מאחורי התחת של עצמו. אני חושבת על זה שדן קנה עכשיו בית חדש ונכנסת לגמרי לעסק שלו כשאני חושבת שאולי כדאי שיקנה ספה פחות יקרה וידאג לכלב שהשאיר אצלי. תכלס בזמן הכתיבה עכשיו כתבתי "נטש" אצלי ומחקתי. אז כן, אני לא רוצה להכיר בזה שהוא נטש אצלי את הכלב, לא עבור הכלב ולא עבורי כי מאוד קשה לי עם אנשים שנוטשים בעלי חיים ואני לא רוצה לחשוב על דן מחשבות יותר מגעילות, למרות שההתנהגות הזאת מגעילה. אני רבה עם עצמי בראש בין המחשבות הרעות עליו למחשבות הטובות שאני מנסה להאחז בהן, לא יכול להיות שהוא כזה. גם כאן כמו בסעיף הקודם אני יודעת שחוויתי לא מעט פעמים מצבים בהם אנשים לא עמדו במילה שלהם מולי, ואני מרגישה שהגוף שלי זוכר את התגובות לזה. אני מבינה שאני בעסק של דן ואין שום שליטה על מה שהוא עושה או חושב. זה מאפס אותי.
4. מי אהיה באותה הסיטואציה בלי המחשבה: דן צריך לעמוד במילה שלו?
אהיה עם פחות תקווה ויותר סקפטיות מראש, לאור השנתיים שלא היה לו אכפת מאיציק ולאור זה שלא כתב לי שהם חוזרים. הבקשה שלי תהיה נסיון משעשע ותו לא. שיטת מצליח שמתחשבת בהסטוריה בתקשורת איתו. וככה אהיה פחות מופתעת ופגועה.
היפוכים למחשבה דן צריך לעמוד במילה שלו.
היפוך לשלילה: דן לא צריך לעמוד במילה שלו.
תכלס הוא לא עמד במילה שלו שיחזור אחרי שנה אז למה שיעמוד בשאר המילים וההבטחות? וגם, אני לא מחליטה מה הוא צריך או לא, זה לא בשליטתי עם כל הכבוד לי, כדאי לי להבין את זה ולרדת מהסוס הגבוה שעליתי עליו. לטובתי.
היפוך לאחר: אני צריכה לעמוד במילה שלי לדן.
דוגמא: אחרי שנתיים שהם לא חזרו כבר הבנתי שאיציק לא יוכל לחזור אליהם אם יחזרו שנה אח"כ בשום אופן אז המילה שלי היא שהכלב שלי ולכן עלי לדאוג לכל מה שקשור אליו. למה אני משגעת אותו עם איציק הכלב שלי ולו לא אכפת מאיציק? מה אני רוצה ממנו בכלל? אני יכולה להודות על שהכלב הזה נכנס לחיי עם כל הטוב שהוא הביא איתו ולנפנף את המשפחה הזאת מעלי.
היפוך לעצמי. אני צריכה לעמוד במילה שלי לעצמי.
דוגמא: אם אמרתי שאיציק שלי, אז אני צריכה להבין שהוא שלי עד הסוף על כל המשתמע מכך ולמרות החרדות שלי שיצטרך טיפולים יקרים שיהיה לי קשה לעמוד בהם. אני לא רוצה עזרה מאנשים מגעילים, בטח לא רוצה לקבץ נדבות. אני רוצה לעמוד במילה שלי לעצמי שאני עצמאית, חזקה ומצליחה ברוך השם. אלו המילים שאני רוצה להזכיר לעצמי בלי כל הבלבולי שכל מסביב וללא כל קשר לתגובה של מישהו שכבר איכזב אותי הרבה פעמים בשנתיים האחרונות.
סעיף 4.
משפט: אני זקוקה שדן יבין שלאיציק אין ביטוח והוא מאוד זקן.
האמת שאחרי מה שהיה עד כה אני כבר לא מתרגשת מהמשפט הזה, אני לא זקוקה מדן לשום דבר, אני כן זקוקה מעצמי להבין שזה המצב כרגע, שאיציק זקן ויכול להיות שיהיו הוצאות כבדות, ואם יהיו אחשוב אז מה לעשות. כרגע, אני יכולה להנות מכל דקה שיש לי עם איציק כי אין לי מה לעשות לגבי העתיד שאני מדמיינת. אני זקוקה להרגע, לנשום ולהבין שהכל בסדר, המצב טוב, איציק נפלא. גם אם יהיה משהו חריג, אצליח לעמוד בזה, בטוח. עם יד על הלב. אני זקוקה להאמין לאמת הזאת ולנקות את הפחד.
אז תרשו לי למצות בזה את סעיף 4. זה קורה לפעמים כשאני ממלאת דף שלם.
סעיף 5.
אנחנו לוקחים את המילים שכתבתנו ועושים שני היפוכים, אחד למילה הופכית ואחד לעצמי ונותנים דוגמא.
דן: רשע, קמצן, עלוב.
- דן טוב לב כי הוא הציל את איציק מהמתה כשהיה בן 4-6 שנים וטיפל בו טוב עד שטס. אני רשעית בגלל כל הקללות שלי והדברים המגעילים שאני חושבת על דן ומספרת לכם ולכל מי שמכיר אותי.
- דן נדיב. תכלס דן תמיד הצטייר לי כנדיב בין החברים. תמיד מתנות יקרות, אירוח כיד המלך. הוא נדיב בסיטואציה הזו כי הוא מראה ומנכיח לי את החוזקה שלי בלי שאני מבקשת, ממש בכח. את זה שאני לא צריכה אותו. אני קמצנית - כי אני מוכנה לא לדבר עם דן יותר לעולם בגלל כסף, זאת השורה התחתונה.
- דן מרשים. מרשימה אותי ההתעקשות לא להגיב, וואלה, זה לא לטובתו אבל זה מרשים, היכולת להתעלם ככה. אני עלובה, כי אני מנסה לכפות על המציאות משהו אחר, אני מנסה לכפות עליו להגיב, מתחננת, מתקשרת.
סעיף 6. אני לא רוצה לחוות שוב לעולם שמתעלמים מהקיום שלי בצורה כל כך בוטה.
היפוך: אני מוכנה לחוות שוב שמתעלמים מהקיום שלי בצורה כל כך בוטה.
דוגמא: הדבר הראשון שעולה לי זה- כדי להזכיר לעצמי שאני לא זקוקה או צריכה באמת אף אחד. כשאני מסתכלת אחורה על החיים שלי תמיד היו לי תקופות בלי אנשים קרובים אלי, משפחה וחברים טובים. הם היו חסרים לי, אפילו מאוד אבל יכולתי לחיות וליהנות בלי תקשורת קבועה איתם, בלי העזרה שלהם. כבר הוכחתי לעצמי הרבה פעמים שאני לא זקוקה מאף אחד לאישור על היותי מי שאני בעולם הזה.
איזו תחושת הקלה משחררת.
אני יכולה לראות בבירור מה מפחיד אותי ולהתמודד עם זה.
דבר ראשון, קשה לי מאוד שאני חושבת על דן דברים רעים, אני נאבקת עם עצמי לחשוב עליו דברים טובים וזה גורם לי לכאב יותר גדול ולקבל את המצב החדש אחרי הרבה שנים. אם לא לאהוב את מה שיש לפחות להכיר בזה ולהשלים עם זה. דבר שני, מבחינה כלכלית אני תמיד מסתדרת ותמיד עם חסכונות, אני תמיד בחרדות גם ועל זה עוד צריכה לעבוד הרבה, אבל תכלס בשטח וביום יום, הכל בסדר. אני אוכל להתמודד עם הוצאות לא צפויות, יש משהו צפוי בכלל, על מי אני מנסה לעבוד? זה מצחיק אותי. תודה, זה היה באמת דף נחוץ ביותר.
הצטרפו אלינו לקבוצת העבודה "עכשיו תורי". נפגשות בימי רביעי 19:45-21:00 ללא עלות בזום. קבוצת הוואטסאפ
תגובות