עידית וגנר
- 8 במרץ 2023
- זמן קריאה 6 דקות

אני מכורה לריטלין

התחושות של הכישלון, חוסר האונים והתסכול מציפות אותי. אני, שכותבת ומצהירה בכל מקום על זה שהריטלין מציל אותי ושאני לוקחת ריטלין כל יום, נמצאתי מכורה לריטלין. מה זה אומר? כל כחודשיים שלושה אני מרגישה שהריטלין פג תוקף, לא משפיע יותר ואני פונה לרופא המשפחה ומבקשת סוג חדש, מתנסה ובודקת מה עובד. ככה קרה לי כבר כמה פעמים. לפני כחודש החלטתי ללכת לנוירולוג כדי לבדוק למה זה קורה. היעילות שלי עם ובלי ריטלין היא שמים וארץ ולא הייתי מוכנה להמשיך עם הלופ הבלתי נסבל הזה. הנוירולוג אמר לי חד משמעית שאלו סימני התמכרות, אם אעלה את המינון אז בטווח הארוך אפגע בלב. לכן הוא ממליץ על טיפול CBT. הוא הורה על הפסקה של לפחות שלושה שבועות ואז לקחת כדור רק שאני ממש חייבת ולא יותר משלוש פעמים בשבוע. אז עבר כבר חודש ואני בלה לה לנד, עושה כל דבר בעצלתיים (כרגיל) ודי יורדת על עצמי. והכדור כבר לא עוזר, כלומר גם ככה אצטרך סוג חדש.

העבודה הכי קשה היא לא לרדת על עצמי. לא להשאב למר גורלי ולכעס והאשמה על מה שאני עושה לעומת לא עושה. אז שבוע לפני הפגישה הראשונה עם פסיכולוגית ומטפלת בשיטת הטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותי- CBT (Cognitive Behavioral Therapy) שטוענת שאין בכלל דבר כזה הפרעת קשב ושריטלין זה סם שפוגע בגוף בצורה קשה לטווח ארוך, אני יושבת לעשות את "העבודה". לפחות לנסות פחות לרחם על עצמי וגם פחות לרדת לעצמי לחיים. אני יודעת של"עבודה" כדאי להגיע בלי אג'נדה, בלי ציפיות. אבל לא יכולה להתכחש לזו שמחלחלת.

(אגב, התמונה של הפוסט לקוחה משואב הזמן החדש, יצירת תמונות בבינה מלאכותית).

חשבתי האם לחקור מחשבות על עצמי או על הריטלין ובסוף החלטתי לשפוט את הריטלין.

מתוך דף שפוט את רעך:

סיטואציה:

אתמול בחמש בערב, אני יושבת על הספה וחושבת על כל מה שתכננתי ויכולתי לעשות עד חמש ולא עשיתי.

סעיף 1: אני (רגש) בשלב זה בסעיף אחד ניקח תמיד את החלק השני לחקירה:

אני מיואשת מהריטלין כי אין לי סיכוי להצליח בלעדיו.

סעיף 2: אני לא רוצה להיות תלויה בריטלין.

סעיף 3. הריטלין לא צריך להגדיר את יכולת ההצלחה שלי.

סעיף 4. אני זקוקה לתחושת הצלחה גדולה בלי הריטלין.

סעיף 5. הריטלין הוא: מחליש, שתלטן, רמאי, מאכזב.

סעיף 6. אני לא רוצה לחוות שוב לעולם תחושה של חוסר מסוגלות וחדלות אישים.

העבודה:

משפט לחקירה, סעיף 1.

סעיף 1: אני מיואשת מהריטלין כי אין לי סיכוי להצליח בלי בלעדיו. כשאני מפשטת את המשפט לחקירה:

אין לי סיכוי להצליח בלי ריטלין.

עבודה:

1. האם זאת האמת? כן.

2. האם אני יכולה לדעת בוודאות שזאת האמת? לא.

3. איך אני מגיבה, מה קורה לי כשאני מאמינה למחשבה, "אין לי סיכוי להצליח בלי ריטלין"?

אני נהיית כבדה, הראש שלי כמו עיסה. מרגישה ייאוש שמתחיל בראש ויורד מטה לאורך הגוף. השפתיים שלי מתעקמות. אני מאוד לא מרוצה מעצמי. יש לי הרבה אסטרטגיות עבודה ואני לא מצליחה להשתמש בהן. מחשבה שעוברת לי היא שתכלס רב חיי לא עשיתי הרבה, תמיד רציתי וחשבתי שאני יכולה יותר ועם הריטלין הייתה תקופה קצרה שבאמת עשיתי ועכשיו שוב המצב הרגיל חזר. אני מרגישה שאני לא מבינה את העולם. לוקחת נשימה עמוקה וחושבת לעצמי ש"מה כבר עוד אפשר לעשות". אני מנסה לחשוב מה יזיז אותי מהספה. למה אני שוב נגררת למחשבות ומחשבות ולא לעשייה. אני מנסה לשכנע את עצמי שאין לי משימות קשות, סה"כ אני החלטתי מה לעשות ואלו רק דברים שבאמת קל לי לעשות וכשאני נכנסת לעשייה אז הכל רץ וטוב. אני מרגישה שאני מחבלת בעצמי ושאני די דפוקה עם החבלה המתמשכת הזו. אני גם מתביישת שאני לא walk the talk". אני יודעת מה צריך לעשות, אני צריכה לקום ולהתיישב מול המחשב, לפתוח את הקובץ ולהתחיל לכתוב את שלושת המשפטים הראשונים, כל התנאים מוכנים לכך אבל אני לא מצליחה לזוז. אם הייתי נותנת את העצה הזו למישהו אחר הייתי חושבת לעצמי שזה ממש מוגזם לדעת מה הפתרון ולפעול אחרת. זה רק צעד אחד קטן, למה למען השם הוא כלללל כך קשה. אוף. כשאני מאמינה למחשבה ש"אין לי סיכוי להצליח בלי ריטלין" אני נמצאת בעסק של האחר ושל אלוהים (חיזרו לשאלת העסקים), כלומר אני מפילה על גורם חיצוני שהוא גם ריטלין וגם היכולות המטאפיזיות של הריטלין (אלוהים) את כל הכוח. ככה יותר קל לי לא לחשוב על זה שאני לא בסדר אלא שאני קורבן. בגלל שהריטלין משקר לי ולא עושה מה שנועד לעשות אז אני לא זזה. אבל זה לא עוזר לי באמת, כשהכדור נמצא בידיים של הכדור אני מושבתת יותר ואין לי סיכוי להוציא רגל אחת מהבוץ הטובעני. אני חושבת על העתיד, מה יקרה אם כן אצליח בכל מה שאני רוצה? האם יש משהו שמפחיד אותי? האם אני מאמינה בעצמי? התמונה שעולה היא של השנה לפני הקורונה, שנה שעברתי להיות עוסק מורשה ושהרגשתי לראשונה בחיי הבוגרים שאני יכולה לקנות לילדים שלי מה שהם מבקשים ואפילו לטוס לחו"ל בשקט וברוגע כלכלי. וכן, אז הגיעה הקורונה. וזה לא שרעבתי חלילה אבל כן חזרתי להיות עוסק פטור מאז ושיניתי מסלול מקצועי (שזה דווקא טוב). ומה אם אעבוד עכשיו ממש קשה כמו שעבדתי אז ואצליח ואח"כ שוב יהיה משהו שימחוק חלק מהעשייה שלי? אולי שם הקושי לי שלי להזיז את עצמי. התחושה שבסוף הכל יעלם. אם אני חוזרת לכאן ולעכשיו אני נוכחת שהכל טוב (חמסה חמסה), בריאותית, נפשית, כלכלית. אבל יש לי בור בבטן של חוסר.

4. מי אהיה באותה הסיטואציה כשאני אתמול על הספה בסלון בחמש בערב, בלי המחשבה "אין לי סיכוי להצליח בלי ריטלין"?

בלי המחשבה אוכל לשים את הריטלין בצד ולהיות יותר אקטיבית במציאת דרכים מוצלחות וארוכות טווח להצליח. אוכל להודות על הזמן שהריטלין כן עבד ולהבין ולראות כמה אני כן כשרונית וכמה אני כן יכולה לעשות ולהשתמש בכל הדוגמאות האלה כמוטיבציה למצא פיתרון טוב אחר. לפני הריטלין לא כל כך האמנתי שאני יכולה באמת, תמיד הרגשתי ממש מאחור ביחס למה שאני רוצה להשיג וגם הצלחתי פחות בלימודים למשל בלי הריטלין. עם הריטלין הוכחתי לעצמי שאני לגמרי יכולה, אפילו להצטיין. אז בלי המחשבה אוכל לשנס מתניים לעבר הפתרון הבא. אני מרגישה הרבה יותר זקופה ואפילו מחויכת.

5. היפוכים:

משפט- "אין לי סיכוי להצליח בלי ריטלין"

היפוך לניגוד: "יש לי סיכוי להצליח בלי ריטלין"

דוגמאות: אתמול עד חמש עבדתי על כמה דברים חשובים וגם החזרתי טלפונים וכתבתי הצעות מחיר. אתמול גם נפגשתי עם פסיכולוגיתCBT וקבעתי איתה שנתחיל טיפול. טיפלתי באינפותרפיה במטופלים שקבעתי איתם. כלומר זה לא שכל היום ישבתי על הספה בחוסר מעש.

היפוך לאחר: "לריטלין אין סיכוי להצליח בלעדי"

דוגמאות: זה היפוך קצת מוזר וגם נכנס לעסק של הריטלין, אבל אם האנשתי את הריטלין עד כה אז אמשיך: ההיפוך הזה נכון כי זו החלטה שלי האם לתת לריטלין את המושכות על החיים שלי או לא. נתתי לריטלין להחליט עם אני כן שווה או לא שווה וזה המון כוח. וואו, אני לא רוצה לתת לאף אחד ולשום דבר את הכוח הזה עלי. בשום פנים ואופן!

היפוך לעצמי: "אין לי סיכוי להצליח בלעדי"

דוגמאות: כן, אם לא אתאפס על עצמי ואפסיק עם הרחמים העצמיים, אם לא אמצא דרך להתיישר ולהיעזר במאמנת המופלאה שלי, במקום רק לקטר לה כל הזמן, כלום לא יקרה. אני רוצה להיעזר בכל עשרות הכלים שעומדים לרשותי בכל רגע כדי לקום על הרגליים ולעשות. ואני יכולה עכשיו גם להיזכר בשיפוט הזה. אני חושבת שאני צריכה לקום על הרגליים ולזוז/לרקוד/ללכת מהר, בכל פעם שהייאוש של חוסר העשייה תוקף אותי. אני צריכה לדבר לעצמי בקול ולהניע את עצמי לפעולה הקטנה הקלה ביותר שאני כן יכולה לעשות באותו הרגע.

משפט לחקירה, סעיף 2. "אני לא רוצה להיות תלויה בריטלין".

העבודה:

1. האם זאת האמת? כן

2. האם אני יכולה לדעת בוודאות שזו האמת? לא.

3. איך אני מגיבה, מה קורה לי כשאני מאמינה למחשבה: "אני לא רוצה להיות תלויה בריטלין"?

האמת שאני מרגישה מנוטרלת מהנשקים שלי אחרי הסעיף הקודם. אני מרגישה די ניטרלית עכשיו ויותר מתחשק לי להמשיך את המומנטום של ההיפוכים.

לכן אני מחליטה לעבור לסעיף 5 בדף השיפוט. כאן אבדוק כל מילה שכתבתי גם כמילה הופכית וגם איך אותה מילה מתאימה לי באותה הסיטואציה.

הריטלין הוא: מחליש, שתלטן, רמאי, מאכזב.

מחליש: הריטלין מחזק- כן, הוא מחזיר בלית ברירה את השליטה אלי ובכך הוא מחשל אותי מאוד ומראה לי דרך בריאה יותר ללכת בה שלא תפגע בגוף שלי בטווח הארוך. אני מחלישה. כן, אני רק מרחמת על עצמי.

שתלטן: כנוע, כן משום שהריטלין נכנע לגוף שלי שלא רוצה אותו בתוכו ומפסיק לעבוד. אני שתלטנית כי אני מאפשרת לרחמים העצמיים ולהרגלים הישנים לתקוע אותי במקום.

רמאי: ישר, הריטלין עושה מה שהוא עושה בלי להתחשב בדרך שלי, הוא פועל את פועלו. אני רמאית כי אני מנסה לגרום לריטלין להיות אחר, להשפיע תמיד אותו הדבר ולעזור לי באותו האופן.

מאכזב: לא מאכזב- כי כבר כמה וכמה פעמים הוא הפסיק לעבוד, הרטלין עקבי בפעולה המתנדפת שלו. אני מאכזבת כי אני נלחמת על חיצוניות שתחזק אותי במקום לעבוד על עצמי ולמצוא את הכלים, או יותר נכון להרים את עצמי בעזרת כל הכלים שאני יודעת שעובדים עלי כל כך טוב.

סעיף 6. אני לא רוצה לחוות שוב לעולם תחושה של חוסר מסוגלות וחדלות אישים-

אני מצפה בכיליון עיניים לחוות שוב תחושה של חוסר מסוגלות וחדלות אישים.

זה נכון כי אני יכולה לחזור ל"עבודה" ולהוכיח לעצמי אחרת. וזה מאוד מאוד מחזק. אני יכולה להסתכל על העבר ולרשום כל פעם לפחות 10 מקרים בהם לא הייתי חדלת אישים, בהם הצלחתי כנגד הסיכויים, פעמים בהם בחרתי בדרך הלא קלה והצלחתי! אני מצפה להזדמנויות להזכיר לעצמי שאני לא מוותרת ולא קורבן, של אף סיטואציה ושל שום נסיבות.

יאללה, הולכת להקשיב לעוד הקלטה לפרסום פרק בפודקאסט.