בשיטת החקירה של בירון קייטי אחד הנושאים הגדולים שעולים הוא *הפחד". למה עם ה בתחילת המילה? כי זה נושא ענק ומשתק. לכל אחת יש פחד ממשהו, מכמה דברים. הפחדים לרוב נובעים ממאורע שקרה בעבר. אם הוא נחווה באופן אישי או עקיף, במודע או בתת מודע, כלומר גם אם אשמע או אצפה באירוע בטלוויזיה, אירוע שמעולם לא קרה לי ולא למישהי שאני מכירה באופן אישי, עדיין יכול לזרוע בי פחד. הפחד מתבטא בגוף- הנשימה משתנה, הפוקוס זז מדבר אחד לדבר אחר, יש תחושה בבטן שמשהו לא טוב קורה כאן, אסון בפתח. כן, גם כשאשב מול המסך ואקרא עדות בנושא אלימות, אכנס למצב מגננה.
פחד יכול להגיע גם מהורים חרדתיים שגדלתי איתם וסיגלתי את החרדה שלהם ובלי לשים לב לא אלך לבד בחושך, לא אבקש מהמנהלת שלי העלאה בשכר ולא אחפש בת או בת זוג. הוא יכול להיות מצב מופשט כמו המחשבה "יש עוני ורעב בעולם" שיכולה לשתק איש או אישה רגישים. ויכול להיות קונקרטי כמו פחד מג'וקים, מטיסות וכו'.
עכשיו, איך אפשר לגשת למצבים האלו שיכולים להיות כל כך שונים. מצבים בהם אני יודעת מה מקור הפחד או שאני יודעת ומרגישה שאני מפחדת אבל לא שמה את האצבע ממה הפחד נובע. אין כאן מחשבה לעומק אלא ירידה לעומק הרגש. וטוב לעשות את זה יחד.
בדף השיפוט של "העבודה" נזהה את הסיטואציה בה הרגשנו את הפחד עולה. אח"כ יש שש שאלות שיעזרו לנו ב"חקירה". במקרה של פחד (גם במקרים אחרים בהם עולה רגש חזק אחר), אני מתחילה לעבוד משאלה שש. אני נכנסת לחווית הפחד ומתחילה להגיד בקול מה לא הייתי רוצה לחוות שוב לעולם באותה סיטואציה. מה שקורה הוא תהליך בו הפחד מזדקק, גם מתעצם וגם מזדקק. אם קודם "רק" פחדתי, עכשיו הגוף מתחיל להרגיש, לקבל עווית, לשנות את קצב הנשימה. לא טוב לי ואני מתארת מה הוא הפחד. משפטים שיעלו יכולים להיות: "אני לא רוצה לחוות שוב לעולם- שאני עומדת למות, שאין לי על מי לסמוך, שאין לי אויר, מושפלת, כאב כל כך גדול באיבר מסוים בגוף, דחויה...". מתוך החוויה הזו, שהיא יותר מדוייקת מ"הפחד" אפשר להמשיך ולמלא את דף השיפוט לפי הסדר ואח"כ לחקור משפט מכל סעיף בדף השיפוט.
קייטי מציעה מפגשי זום 3 פעמים בשבוע ומפרסמת חלק מהשיחות. לשיחה כאן (פרק 11 בפודקאסט של קייטי, I can’t breathe) הגיעה אישה שלא יכולה לנשום כשהיא חושבת על המקרה בו שוטר הרג את ג'ורג' פלויד בארה"ב במאי 2020. בזמן שעדים אמרו ששמעו את ג'ורג' פלויד אומר שהוא לא יכול לנשום, כך מי שעושה עם קייטי את החקירה לא יכולה לנשום בעצמה.
במהלך החקירה באחד ההיפוכים קייטי מתייחסת לפחד במקרה הזה כאל ביטוי של שנאה. כמה שזה מעניין, ציטוט מההקלטה: "אין לי מושג מה השוטר חושב ומאמין בו באותו רגע, וכשאני מסתכלת על עצמי, אני מבינה את הכוח של הפחד, יש לכך מילים כמו שנאה. הכל פחד, כשנהיה שם בחוץ ונלחם בפחד באמצעות פחד, וזה כבר קורה 400 שנים... כשנעשה את העבודה על עצמינו רק אז נוכל לשים סוף לשנאה אצלינו, אני לא יכולה לצפות ממישהו אחר לשים סוף לשנאה הזו, את זה אני מבינה."
שימו לב כמה חשוב להתחבר לפחד, ממש לחוות את הפחד. לא ללכת מסביב כי מתוך תהום הפחד בהחלט אפשר לצאת. בשאלה שלוש זה מה שהחקירה מבקשת. אח"כ אפשר לבדוק מי אהיה בלי המחשבה שגורמת לפחד.
אז אפשר לסכם שלהיכנס לתוך הפחד עם משהיא שסומכים עליה, אפשר לחוות שוב את הרגש בעוצמה תוך כדי החקירה. זו דרך מעולה לא למות מפחד.
באופן אישי, למרות מעלותיו של הזום, אני מעדיפה להיפגש פנים מול פנים ופחות בזום. מעדיפה לנתח ולהרגיש את מי שאיתי כדי להבין בעדינות מה לשאול, כמה לחפור, כמה זמן לתת לכל שאלה. בגלל שה"חקירה" דורשת אומץ להסתכל על העולם קצת אחרת, אומץ לשהות בשקט בכאב וקושי, נוצרת פגישה מאוד עדינה בזמן של ריכוז שיא והתמסרות לשאלות.