החלום שלי הוא להיות שותפה בחווה שיקומית וטיפולית לבעלי חיים כמו חמורים וחיות משק אחרות. אני רוצה שזו תהייה העבודה שלי פול טיים. מבחינתי לגור בחווה כזו ולא לצאת. במציאות- אני עם העיניים על שני ארנבונים שלא מסתדרים כל כמה חודשים. המוח שלי עיסה והעשייה שלי היא ב 100% בכל מה שקשור לעבודה ובסביבות ה 20% בכל השאר. וכך אני חיה כבר זמן מה עם המחשבה: מה אני עושה עם החיים שלי?". המחשבה הזו מנדנדת לי במח. מקטינה אותי וגורמת לי לרחם על עצמי.
ובינתיים במציאות של עכשיו ממש, שוב אני מול שני הארנבונים שלי שלא מסתדרים. לא מאמינה שזה קורה. ניסיתי למסור אחד ואין מתעניינים (טוב, היו ארבעה אבל לא מתאימים). בעצם אני מחפשת לרוברט בית שיעמוד בתנאים שאני מצפה להם. כל דבר שהוא פחות ממה שאני מעניקה לו עכשיו, בכלל לא בא בחשבון. אז כן, אני נמצאת איתם כמה שיותר שעות שאני יכולה במשך היום, מסתכלת עליהם ומפרידה כשמתחיל בניהם ריב. איזה ייאוש לעשות את זה עם אותו זוג בפעם הרביעית. (למי שצריכה עוד רקע להבין על מה אני מדברת, יש פה בסוף הדף קצת הרחבה על התנהגות ארנבונים).
לא רציתי לחקור את המחשבה הזו כי היא כבדה וענקית לי מידי, אני גם יודעת שהיא מגדירה אותי באיזה שהוא אופן, התרגלתי לראות את עצמי עושה בקטן מה שאני כל כך רוצה לעשות בגדול.
טוב, יאללה! לחקור.
סיטואציה:
לפני כשעה אני עם הארנבונים בגיגית לידי והמחשב מולי. אני לא מצליחה להתרכז בכלום. אני פונה לתום מחוות "טבע הקשר" ושואלת אם אוכל להשתלב בהקמת חווה שיקומית באזור שלי. אין כזו בתכנון. המחשבה שעולה בי היא "מה אני עושה עם החיים שלי?"
תהליך העבודה- החקירה, "מה אני עושה עם החיים שלי?"
1. האם זאת האמת? כן.
2. האם אני יכולה לדעת בוודאות שזו האמת? כן.
3. איך אני מגיבה ומה קורה לי כשאני מאמינה למחשבה: "מה אני עושה עם החיים שלי?"
אני נאנחת, משתופפת. מרגישה כל כך קטנה ולא חשובה. אני רואה בעתיד את עצמי באותו מצב. משתכשכת בכל הדברים הקטנים והלא חשובים במקום לעוף ולפרוץ קדימה. אני מקטינה את עצמי במחשבה ויורדת על עצמי שאין לי מעוף ותעוזה. אני מבקרת את עצמי על זה שזה יפה מאוד שיש לי מטרה אבל אני לא באמת עושה משהו כדי שתתממש. אני מאחורי הקלעים של המטרה, רק עם עצמי ועם מכרים קרובים. אבל שוב דבר קונקרטי אני לא עושה. אני רוצה לחיות עם חמורים ולעשות למען כמה שיותר בע"ח והינה אני יושבת כבר שנתיים עם אותם שני ארנבונים שכל כמה חודשים רבים וגורמים לי להשבית את החיים. אני יורדת על עצמי בהשוואות מול מקימות ומנהלות של חוות שיקום בארץ, שצריכות לדאוג למיליון דברים בו זמנית ולעומתן אני מסתבכת עם שני ארנבונים. זה גורם לי להרגיש מאוד לא capable מולן ומול העולם. אני מפנטזת שיבואו אלי עם הצעה לעבוד בחווה שיקומית ושאני פשוט אוכל לקום ולהתחיל. הפנטזיה הזו מבלבלת אותי ומתסכלת אותי. יש מי שעושים כבר עבודות כאלו, בכל העולם. ואני בבית. אני מרגישה ממש זקנה, כמי שכבר אין לה סיכוי לעשות מה שתרצה לעשות בחיים. מסתננות לי מחשבות כמו "מה באתי לעשות/ללמוד בעולם הזה?", איך אני יכולה לפרוץ את תקרת הזכוכית הנמוכה שאני נמצאת בה. אני מרגישה לא חשובה וכלואה וגם מבוזבזת. עוד קול שעולה הוא של השיפוט על עצלנות. אני לא רוצה להתנדב במקום שלוקח לי שעה להגיע אליו וחם שם ברמות שיא. אני רוצה מקום קרוב על ההר ועדיף שזו תהיה עבודה ולא התנדבות.
4. מי אהיה באותה הסיטואציה בלי המחשבה "מה אני עושה עם החיים שלי?"
אפנה מקום לזווית אחרת. אוכל להיות גאה בעצמי על כמה דברים: על זה שאני לא מוכנה למסור את רוברט לכל אחד למרות שקשה לי איתו. על זה שלמרות שלפני שנה וחצי פחדתי פחד מוות מלעשות לבד תהליך בונדינג, והיום אני כבר ברמה של מומחית ועושה את התהליך לבד ממש! אהיה גאה בי על המסירות לחיות שבאחריותי, על זה שאני מחויבת להן וזה ערך עליון שאני מאוד אוהבת- להיות בחמלה ובמסירות. אראה את זה שאני עושה בקטן מה שאני רוצה לעשות בגדול.
אראה שאפשר לקחת את הזמן עם הבונדינג ואני לא חייבת להיות "על זה" בעיוורון כל כולי כל הזמן. אני יכולה לחיות וגם לעשות את הבונדינג ולא לעשות את הבונדינג וגם לחיות ממה שנשאר.
אני שמה לב לכך שאני ממש צריכה להתלונן ולהיות מסכנה כדי שהסביבה שלי תכיר במה שאני עושה ותעריך את הקושי והעשייה שלי. איך אני יכולה לוותר על הנזקקות הזו? אני רואה גם שאני מאוד נהנית שהארנבונים לידי. הם כל כך מתוקים ואני מכירה אותם יותר ויותר טוב. אני זוכרת שאני עובדת איתן על טכניקות הילינג ותקשורת שלמדתי אז כל הכבוד לי.
שלב ההיפוכים: "מה אני עושה עם החיים שלי?"
1. היפוך למחשבה- במחשבות שלי אני חיה בתוך "מה אני עושה עם החיים שלי? ונותנת לזה לנהל לי את מצב הרוח. נכון. אני מוצאת שזה קל להיות קצת קורבן ולהתלונן. ובעיניי עצמי להיות קדושה מעונה על זה שאני לא מוסרת בקלות את הארנב או שמה את הארנבים בכלובים קטנים. המחשבה הזו משרתת אותי בזה שאני שומרת על סטטוס האי עשייה שלי ויש לי כל פעם תירוץ אחר לאי עשייה.
2. היפוך לשלילה - מה אני לא עושה עם החיים שלי? אני רואה שאני לא מוותרת ופתאום זה מעצים אותי וחשוב כל כך. כיף לי לשים את אי הוויתור הזה בזרקור, הזרקור נותן לי כח להמשיך. אני לא אחת שמוותרת למרות שקשה לי. אני שמה לב שאני יכולה לראות את המצב כשלילי או חיובי או ניטרלי. זה המצב כרגע, ארנבונים שלא מסתדרים. אני יודעת מה צריך לעשות איתם. אין קשר לכל מה שאני רוצה לעשות בגדול בעולם, כרגע הם מולי, הם באחריותי והם צריכים את תשומת הלב שלי. ואני, אני, אני בוחרת להעניק להם אותה בשמחה בלי להרגיש שהם לקחו ממני משהו. הם ככה וזהו.
האמת שלא ציפיתי לזה. עכשיו אני יכולה לראות איך יש הרבה דברים שאני רוצה לעשות ביום יום ואני לא עושה אותם רק כי אני מגדילה בזכוכית מגדלת את מה שלא נורמלי בתהליך הזה. והרי אני, שלא כל כך חשוב לי להיות נורמלית, הכנסתי את עצמי למשבצת של "זה לא נורמלי ולכן עלי לסבול ולפחות להתלונן".
אני לומדת. כל הזמן לומדת. עלי, על גידול ארנבונים. על כמה זוויות הראיה שלי משפיעות על הלך המחשבה שלי ועל מצב הרוח. עבורי זו היא חקירה לחזור אליה.
כמה מילים על בונדינג ארנבונים. ארנבונים הם חיות ביתיות וטריטוריאליות. גם ארנבונים שעברו סירוס ועיקר יהיו טריטוריאליים אבל פחות. לי יש ארנבונת בשם אלה וארנבון בשם רוברט. רוברט הואט ארנבון אנגורה שזקוק לתספורת כל כמה שבועות. בזמן התספורת הוא לפעמים מפריש ריח שבעקבותיו אלה לא מזהה אותו ולכן הם מתנהגים כזרים ומתחילים לריב. זה סופר מתסכל. תהליך הבונדינג יכול לקחת כמה ימים וכמה שבועות ובזמן הזה כל פעם שהארנבונים יחד צריך להשגיח עליהם שהם לא רבים. זהו ממש ממש בקצרה.