בפוסט הזה אני חוזרת לסיטואציה בעקבותיה החלטתי לקחת ריטלין כל יום.
הפוסט הבא קשור לתגובות של הסביבה הקרובה שלי ועל החלק שלהם בהתחבטויות שלי מול עצמי בשאלה לגבי הריטלין.
מה לא עובר בראש כשעולה ההצעה לקחת ריטלין? כמה התלבטויות ושיקולים.
היום, בלב שלם וב-100 אחוז אני בעד ריטלין. וואי, כל כך בעד. לפחות לנסות להיות חודש עם ריטלין מתאים, כזה שעובד ואין לו תופעות לוואי, ואז להחליט.
אצלנו במשפחה השאלה אם לקחת או לא לקחת, עלתה לראשונה עם הבן הגדול שלי כשהיה בכיתה ו'. לקח יום אחד, לא הרגיש טוב וזהו. אבל לא נורא כי זה מלחיץ ריטלין והוא יודע מה טוב לו. ואני באמת לא יודעת מה כל כך לעשות במקרה הזה כהורה. ובאמת סיים בהצלחה גדולה תיכון בלי ריטלין (לא שנדע איך היה מסיים עם. והאמת כבוד על ההצלחה בלי).
כמה שנים אח"כ (נגיד לפני שמונה שנים), אני באבחון ומקבלת מרשם לריטלין. לוקחת כמה ימים וחווה כאב ראש לא נעים כשההשפעה פגה בסוף היום. מפסיקה. חולף עוד זמן ואני מתחילה כדור חדש ודי מבסוטית. לוקחת מתי שאני מרגישה ש"אני צריכה", בכוונה במרכאות. ביום שיש לי משימה רצינית, כשאני צריכה להגיש מטלות באוניברסיטה ולא בטוח שאצליח בלי. פעם ב...
ואז בקורונה עולה מחשבה, אולי אכתוב עבודות סמינריוניות לתואר הראשון? עבודות שדחיתי כמה שנים והחלטתי שאין לי זמן אליהן ולא נורא שלא יהיה תואר. אבל פתאום יש זמן ללמוד ויש מקום שקט ללמוד בו, לא חראם? ביקשתי מהמרצים להגיש את העבודות באיחור מכובד ולשמחתי הם הסכימו.
הריטלין הפך להיות חבר טוב. כל פעם שהתיישבתי ללמוד דאגתי לקחת ריטלין. וברוך השם, יש תואר ראשון שהושג בדם, יזע ודמעות ותימרות עשן. לא יהיה תואר שני.
לא לומדת יותר ולא צריך ריטלין. אז ככה רק מידי פעם כשאני ממש צריכה להתרכז אני לוקחת. ואפילו לא שמה על השולחן את הסיבה למה לא. בשנה האחרונה התחלתי לקחת ריטלין קצת יותר כי הבנתי שעם יד על הלב אני מתפקדת יותר טוב. אחרי כמה זן באופן מוזר הריטלין הפסיק להשפיע, כבר קרה לי עם שני סוגים. שאני לוקחת כדור ולא בטוחה שלקחתי. עד שמצאתי אחד טוב החלפתי עוד שניים. אבל החדש, הו החדש כמה שהוא מדהים. מחזיק לכל היום, בלי שום תופעת לוואי. איזה מזל שהמשכתי לנסות.
לפני כחודשיים התחלתי לשמוע את הפודקאסט של שירלי הרשקו "אנשי הקשב" (שירלי אם נמאס לך שאני כותבת עליו, הודעה קצרה ואני מפסיקה). באחד הפרקים שירלי משווה את הריטלין למשקפיים ונדלקת לי נורה. הרי סיכוי גבוה שאם היו אומרים לי שכדאי לתת לילדים שלי הורמוני גדילה הייתי נותנת. אז למה בעצם אני לא לוקחת ריטלין כל יום?
החלטתי לחקור את זה כדי להבין מה מונע ממני לקחת את התרופה שעוזרת לי באופן רצוף, מה עובר לי בראש כשאני לא לוקחת אותה. בחקירה הזו אני צוללת באופן מדיטטיבי למוח שלי, בלי עקבות אני מנסה באמת להבין ולמצא תשובות. הלך הרוח המדיטטיבי חשוב לי ומוביל אותי לאמת שיכולה לרפא את הפלונטרים שאני חיה בתוכם.
מאז החקירה הזו אני לוקחת ריטלין (כמעט) כל יום כל יום כל יום. למה? כי הריטלין מאפשר לי להיות מי שאני רוצה להיות. להספיק. להיות בפוקוס, להרגיש טוב, לחשוב צלול, להיות הרבה פחות בכמעט דיכאון. כי אני רואה התקדמות בבייבי סטפס ובמטרות שלי. בסוף היום אני עוברת על רשימת ההצלחות שלי ועל הדברים שאני גאה בהם וכמובן על כל מה שאני מודה שיש לי והשגתי, אני יכולה לראות כמה אני מתרחבת בטוב ובחיוך.
העבודה של ביירון קייטי
דף שפוט את רעך:
סיטואציה:
אני מסדרת את הבית ושומעת את שירלי משווה את הריטלין למשקפיים.
משפט לחקירה, סעיף אחד:
אני (רגש) מבולבלת מ- שירלי כי היא מאתגרת את אקסיומת היום יום שלי.
בשלב זה בסעיף אחד ניקח את החלק השני לחקירה:
שירלי מאתגרת את אקסיומת היום יום שלי.
החקירה:
1. האם זאת האמת? כן
2. האם אני יכולה לדעת בוודאות שזאת האמת? כן
3. איך אני מגיבה, מה קורה לי כשאני מאמינה למחשבה, שירלי מאתגרת את אקסיומת היום יום שלי.
(תמצאו כאן שיח פנימי של שני קולות בתוכי, אני מקווה שאפשר לעקוב אחריו).
אני מרגישה שקיבלתי סטירה מעוררת. אני מסתובבת הלוך ושוב בבית ומריצה בראש סיבות למה אני לא לוקחת ריטלין כל יום. אני מתפלאת שמתוך ריכוז בשאלה הזו אני מגלה שאני חושבת שהריטלין הוא אוצר ואני מפחדת שהוא יגמר לי. אני ממש רואה את עצמי פותחת את הקופסא וחושבת את המחשבה הזו- שלא יגמר לי. אני מרגישה שאני לא ראויה לקבל כל יום אוצר כזה. מאיפה המחשבה הזו, היא מאוד מתסכלת ומעציבה אותי. אני תופסת את הראש ושואלת שוב את אותה שאלה. למה לא מגיע לי? אני נזכרת בבקרים שאני לא לוקחת ריטלין או שומרת אותו ליותר מאוחר. אני רוצה לראות ולבדוק את עצמי, האם אני מסתדרת? האם אני מספיק חזקת אופי וממוקדת מטרה ולכן אני לא צריכה ריטלין. אם אני עושה דברים שחשובים לי אז אני אמורה להצליח גם בלי הריטלין. כמה טוב יהיה להוכיח לעצמי שאני לא צריכה ריטלין כדי להצליח. אבל למה זה חשוב לי, להצליח בלי ריטלין?
יש לי אמונה בסיסית שלפיה אם לא השגתי משהו בזכות עצמי אז זה לא שווה, זו רמאות. מה? כן, זה כל כך נכון. אם אני מצליחה בזכות ריטלין זה כמו להעתיק שיעורי בית. אני מבקרת את עצמי על המוח הדפוק שלי ועל המחשבות הדפוקות האלה. אני מרגישה שהמחשבות שלי כל כך מעוותות. טוב, הגיע הזמן באמת לשים את האצבע על הדבר הזה. אני כל פעם בוחנת את עצמי אם אצליח בלי ריטלין ואוכיח לעצמי שאני מספיק רוצה משהו כדי להצליח להשיג אותו וככה אני משחזרת שוב ושוב לופ מיותר של סבל. יש לי רכיב במתכון שעובד מצוין ואני מנטרלת אותו, בראש שלי הוא רכיב שמחבל בהצלחה שלי. זה ממש הפוך על הפוך. עולה בי ההרגשה כילדה אבודה ביסודי, אני רוצה ללמוד ולא מצליחה ואני מתייאשת עד הפעם הבאה שאני מנסה להוכיח לעצמי שאני בסדר ואולי קצת חכמה. ושוב אני מקבלת ציון נמוך למרות שחשבתי שידעתי את החומר וכתבתי מבחן די טוב. שוב אכזבה עד הפעם הבאה. אני רואה את עצמי מתחילה לימודי צילום אחרי הצבא וממש אומרת לעצמי שכאן אצטיין! הכל מעניין אותי. גם מה שקשה לי מעניין אותי. ושוב הציונים הנמוכים, אני מפסיקה לנסות להצליח ומסתפקת בבינוניות הרגילה והמוכרת שאני לא מחבבת במיוחד. ושוב המחשבה שכנראה אני לא באמת רוצה להצליח ועובדה שגם אני לא באמת טובה. ואז התואר הראשון- ההצלה שלי עם הריטלין- המאיות בעבודות ובמבחנים, הסיום בהצטיינות.
למה בתואר כן לקחת ריטלין ולא ביום יום בלי ללמוד? הרי אני כל הזמן לומדת אני הכי אוטודידקטית, אני מכורה לקורסים. למה אני לא מחשיבה את זה ללמידה? למה אני לא רואה בסידור הבית משימה ראויה לריטלין, הרי כשהבית הפוך אני לא מוצאת את עצמי. אני נכנסת ללופ של האשמות על כך שאני גורמת לעצמי סבל.
4. מי אהיה באותה הסיטואציה בלי המחשבה, שירלי מאתגרת את אקסיומת היום יום שלי.
אתייחס למשפט של שירלי כחומר מעורר שינוי ולא כמשהו מאתגר שאני צריכה כוחות ומשאבים כדי להתמודד איתו. אסתכל על ההערה הזו בידידות ובעיניים פתוחות. לפני כמה שנים עשיתי ניתוח להסרת משקפיים ועכשיו אני רואה טוב כל הזמן- לא רק כשאני מצלמת (מקצוע נוסף שלי) או רואה סרט או נוהגת. כל הזמן אני רואה 6/6. כי עשיתי ניתוח. אז למה לא לקחת תרופה וכל הזמן לעשות, להספיק, להיות בפוקוס?
בלי המחשבה, אהיה משוחררת מהכבלים המחשבתיים של "לא מגיע לי". משוחררת מהשיפוטיות שאני עם ריטלין זו לא אני בלי ריטלין.
5. היפוכים:
משפט- שירלי מאתגרת את אקסיומת היום יום שלי.
היפוך לניגוד:
שירלי לא מאתגרת את אקסיומת היום יום שלי.
דוגמאות:
שירלי אמרה משפט ואני מתחילה להריץ בראש את האפקט שלו עלי.
אני בוחרת כאן לעקוב אחרי האדוות של המשפט, שירלי לא מכוונת במודע את המשפט אלי.
שירלי לא חולקת איתי את האקסיומות שלי, הן פרי שנות יצירתיות שלי.
היפוך לאחר:
דוגמאות:
אני מאתגרת את האקסיומות של של שירלי.
- לא מוצא דוגמה.
היפוך לעצמי:
אני מאתגרת את האקסיומות של של עצמי.
דוגמאות:
סימני השאלה שמתעוררים לי בראש כשאני שומעת את המשפט על המשקפיים גורמים לי לעצור ולבדוק. לכן אני חוקרת.
זו בחירה שלי לאתגר את האמונות שלי. וזה נהדר.