אהיה רגע צינית ואכתוב שג'ונתן חוה רק לרגע את "העבודה, עם קייטי ומשהו במוח שלו זז. מים קיבלה אמפתיה למצבים אותם היא תארה אבל לא חוותה את "העבודה" והיא- כמו שג'ונתן אומר לה בסוף השידור - נאחזת באמת שלה בסרקזם אופייני (לדבריה).
כשאני מנסה להסביר מה עושה "העבודה", איך היא יכולה לעזור. שאני מספר איך אפשר לבדוק אמיתות, לבחון אותן דרך משקפיים אחרים ולזכות בחופש. אני מרגישה קצת מנותקת ממי שמולי, אני מרגישה שאני מסבירה מה שקשה להסביר לפני שחווים אותו.
בדיוק את ההתנגדויות האלו מעלה מים ביאליק בשידור הטרי שלה עם ביירון קייטי מתוך הפודקאסט Breakdown Mayim Bialik.
מים וג'ונתן שואלים את קייטי שאלות נוקבות, שאלות שיש לכל כך הרבה אנשים במפגשים הראשונים עם "העבודה". מה זאת אומרת "האם זאת האמת?" עובדה כן! אף אחת לא יגיד לי שזה לא היה או לא קרה! וקייטי עונה בבהירות ובצלילות אופיינית, מרגיעה ומסבירה. בואו עם לב וראש פתוחים ל"עבודה" ורק תשבו רגע בשקט ותבדקו לאן השאלות יובילו אתכם/ן. זה הכל. פרק מומלץ למי ש"העבודה" מעלה בו/בה, גיחוך, עיקום פרצוף, אנחת חוסר רווחה, ועוד סימני שאלה. אני המציעה לראות כי הניואנסים של התנועות והמבטים לא עוברים כל כך רק בערוץ של שמע. ג'ונתן בחמש דקות ממיס בהבנה שלו את הקושי שיצרה האמונה: "הוא לא מקשיב לי, הוא תקוע בטלפון". מים מעלה זיכרונות מימיי ההורות הראשונים בהם כלום לא עבד בבית כמו שציפתה שיעבוד. קייטי עונה לה, התשובה לשאלה הראשונה, האם זאת האמת? היא כן! התשובה לא צריכה להיות לא. כשמים בוחנת איך החיים שלה עמוסים והיא לא מצליחה לגרום לילד שלה להשתתף במשימות הבית כשהוא תקוע מול הטלפון (זה קורה רק בבתים של ג'ונתן ומים אבל נסו לעקוב), קייטי מבינה וחומלת. ג'ונתן מצביע על חוט בנושא ה''הקשבה'' שעולה בשידור. להאט, להקשיב. גם כשהילדה שלי אומרת לי שהיא אוהבת אותי, האם אני עונה לה באוטומטיות, "גם אני אוהבת אותך מתוקה שלי". או שאני עוצרת שם רגע, מסתכלת עליה, מקשיבה, משוחחת, רואה אותה... ואם תרצו לראות/להקשיב לאפשור שלי עם קייטי, זה כאן. אני כל כך אוהבת את קייטי.
Comments